לעיר שלנו
לא הגיע מעולם הקרקס
אני זוכר
איך ירד הערב
והפנסים נדלקו
היינו הולכים ברחובות
מביטים בחלונות ראווה
מדמיינים שזה אנחנו,
שמשתקפים מכרזות ענק
את צחקת ואחרים שתקו
עם סיגריות ביד
ידענו להיראות אחרים
גם שהמחשבות נדדו אל מקומות מוכרים
קראנו בעיתון
איך הקרקס נודד בין הערים
ורק אנחנו, צחקנו בקול
מחלומות של זרים
כל אחד הופך לזונה
פעם בחיים
עבור מחשבה, עבור אהבה
עבור הכרה חסרת כוונה
מה אנחנו חיפשנו, כשחזרנו
להסתגר בבתים
אני זוכר
איך כול הלילה חיכינו שמשהו יקרה
אבל בסוף, אותו אדם ניצח
אותה מלחמה נמשכה
בסוף גם אנחנו היינו ציידים
שחיפשו את הטרף
ראינו איך העיר נסגרת ונסגרת
הקרקס חלף בלי להגיע אלינו
את ואחרים ישנתם
אני יצאתי החוצה, להביט באנשים
שחלפו באדישות
כמו הכביש יימשך, ואיתו גם הרחוב
זוכר איך שקענו בשתיקות ארוכות
רק כדי לשכוח
וברחנו, מהחלון
כדי לראות את הזונות חוזרות אל אותה צומת
כולנו יורדים לכביש
ורוצים להאמין שיש לנו מטרה
זוכר איך מעכת את הסיגריה על המדרכה
והבטת בי כשאמרתי לך
צריכים לחזור חזרה, הקרקס לא יבוא לכאן
גם השנה
האחרים כבר עזבו
אומרים שבעיר ליד, יש משהו אחר
ורק אנחנו צעדנו בשקט
מחכים לראות אם המנצח ידע, להתנהג כמי שזכה
או שוב יילחם, עד שיובס
לעיר שלנו לא הגיע מעולם, הקרקס
זוכר איך מהחלונות הבטנו
וראינו את המוכרים, סוגרים את החנויות
וצועדים בשקט לבתים
מפחדים שהרעש, יביא איתו דבר
שאי אפשר להכחיש