השמש זרחה על שנת חמישים ושתיים כמו בפעם הראשונה ודרך תריס
המטבח גם לסלון ולספה הנפתחת עליה ישנתי. פקחתי את עיניי
והצצתי בשעון המטוטלת הישן שהעלה אבק אירופאי, השעה הייתה רבע
לשש בבוקר. השינה שסירבה להרפות מאחיזתה הנוקשה בעפעפי סגרה
אותם שוב עד לשעה שש כאשר הבית החל להתמלא חיים. ניערתי מעליי
את השמיכה ויצאתי לעזור לאבי במחלבה. במבט מלא עונג הביטה בי
כאשר סיימתי לקשור אותה לגדר. " הפרות, הן תמיד יודעות שהולכים
לחלוב אותם. הן אוהבות את זה אתה יודע. וכשפרה שמחה החלב טעים
יותר" את המשפט הזה זכר אבי לומר לי בוקר אחר בוקר. בצהריי
אותם ימים של שנת חמישים ושתיים היינו יושבים על עץ התפוח
שמוקם בדיוק במרכז המדשאה של המושב.

יש רגעים שאני שוב חושב על אותה התקופה היפה במושב. ובכל פעם
שריקנות תוקפת את נפשי החלולה, על כוס קפה בסלון קר אני נזכר
באותם ימים. מנסה לשפוך רגשות על נייר חלק, לזעזע ולהוכיח
לכולם שרק אני מרגיש ככה. בפנים בתוך הנשמה החלל הריק שלי
אוויר עומד. ' אפילו מכוס הקפה יוצאים אדים ' חושב לעצמי במבט
מזוגג מקובע על כוס החרסינה .

קצת קשה היה באותו חורף. המים שבברז במטבח קפאו והיה קשה לשטוף
כלים. מעץ התפוחים במדשאה במושב נשבר ענף הם אמרו שזה חורף קשה
וגם העץ זקן ונורמלי שעצים זקנים נשברים.
באביב לבלב העץ שוב ועלים וענפים ירוקים צמחו מהפצע שהענף
שנשבר הותיר. הדשא שגמע כל טיפת גשם בצימאון גדל פרא וגובהו
הגיע עד למחצית גזע עץ התפוח. החורף הקשה עלה למשפחתי בשני
עגלים שלא הצליחו לעבור את החורף. אבא אמר שממש חבל כי הם היו
משובחים מאוד ויכלו לתת לנו חלב טוב.

מהחלון שוב נשקף עלי נוף קודר של מכוניות ובתים רבי קומות.
הגשם מאחר השנה ובחדשות אמרו שזה יפגע מאוד בענף החקלאות שבין
כה וכה לא מצליח בשנים האחרונות. הרוח טרקה את התריס. שוב נפשי
החלולה זועקת לעזרה. חלפו כבר שנים מאז עזבתי את המושב. אך
בלילות סוערים אני ניזכר בימים הקרים של החורף ,בשמיכת הפוך
העבה, בריח השחת העולה מן האסם וריח פרוותם הרטובה של הפרות.
בסלון הקר שלי  כריות מרובעות ומלבניות וכוס קפה מונחת לפני על
שולחן עץ. על ברכיי דף נייר חלק.

מאז אותו החורף לא הורשנו לטפס על עץ התפוח מחשש שיקרוס. " הוא
עץ זקן " הסבירו " אל לכם לסכן את חייכם בשעשוע" את הדשא
הגבוהה קצרנו במשך שבוע ימים, במשך שבוע ימים לא הופעתי לחליבת
הבוקר אך אבי הבין שאת מדשאת המושב יש לקצור.

שוב גשם, שוב רעם,ברק. ההפוגות בין מטח למטח נראות קצרות מפעם
לפעם. אין דבר שימלא את נפשי ויפיג את תחושת הריקנות. הקפה קר
ואפילו ממנו כבר אדים לא עולים. דף הנייר עדיין חלק.

באותה שנה הניב עץ התפוח שממוקם בדיוק במרכז המדשאה של המושב
את התפוחים הכי גדולים שנראו אי פעם בעמק.
הם אמרו שהוא עץ זקן ושהיו באמת תפוחים גדולים. וזה ממש היה
צפוי שהוא יקרוס ושטוב שלא טיפסנו עליו כי מישהו היה יכול
לשבור את היד.

השמש שזרחה בבוקר השנה החדשה האירה על שתיל חדש דרך תריסי
המטבח. מהמטבח לסלון ואני כבר לא הייתי שם.