מהרגע שפקחתי את העיניים הכל השתנה בשבילי, בעצם הבנתי שהכל לא
היה מה שחשבתי שהוא וגם אם כן, לא הבנתי את זה.
איזו אקסטזה... וגם איזה האנג אובר... כמה שתיתי לעזאזל? אני
לא בטוחה... ואיפה הייתי? גם לא ברור, וגם לא איפה אני עכשיו..
כי מאז שהתעוררתי, אני לא ממש בטוחה, בשום דבר בעצם.
אני קמה מהמיטה שאני לא בטוחה בקיומה ומסתובבת בחדר שלא בטוח
שהוא שם.

אני מסתכלת במראה ורואה את הגוף העירום, אני לא בטוחה שהוא
שלי, או שהוא בכלל מופיע במראה שגם היא לא בטוח קיימת.
איפה אני? שאלה טובה.. איכפת לי? לא יודעת.
אולי אני מתה?

אני נשכבת על המיטה, היא נראית דיי אמיתית, אפילו נוחה, אני
באמת לא מבינה, אבל לחשוב זה כואב, וגם ההאנג אובר שדופק לי את
המוח לא עוזר ממש...
אני מנסה להיזכר מה גרם לי לגילוי הזה, מה גרם לכך שהעולם כל
כך השתנה בשבילי, מה גרם לי לכזאת אי ידיעה ומודעות עצמית כל
כך מנוגדים באותו הזמן שאני כמעט משתגעת?
ואולי אני באמת משוגעת?
האם ראיתי את אלוהים? אולי נגלה אלי מלאך שגילה לי את סודות
היקום? מה קרה לעזאזל?

לפתע הוא נכנס לחדר, הוא מתיישב לידי ומביט בי, אני לא כל כך
בטוחה בהרבה דברים, אבל הייתי בטוחה בדבר אחד, הוא היה אמיתי,
ללא ספק.. ניסיתי להפעיל נגדו את תחושת הספק שרדפה אותי עם כל
תנועה ונשימה וכל מחשבה, אבל ליבי שטף אותי בחום של תודעה, הוא
אמיתי, הוא כאן, הוא לידי.

אני מושיטה יד, פוחדת לגעת ,בתוכי חוששת שאולי ליבי מטעה אותי,
אולי הוא יתפוגג ברגע שאגע בו, שהוא רק האשליה המתוקה של
דמיוני..
אני נוגעת, ומגעו חם, רגיל, עור אדם.
"אתה אמיתי".
"עד כמה שידוע לי".
"גם אני?".
הוא מהסס.
אני מתמלאת עצב, ואולי אין בי דבר כזה עצב? כי אולי בעצם אין
בכלל אני?
הוא מסתכל עלי, אני שונאת אותו על המודעות שלו, האמיתיות שלו..
גם אני רוצה להיות כמוהו, לדעת.
שתיקה.

"אז נראה לי שאלך" אני קמה.
"לאן תלכי?".
"זה לא משנה, כי אני לא באמת עומדת כאן, אנחנו לא מנהלים את
השיחה הזאת".
אני חושבת קצת, ואז כאב הראש עובר, כי הרי הוא בעצם בכלל לא
היה קיים מההתחלה: "אתה לא צריך אותי יותר".
ראיתי שקשה לו: "איך את יודעת את זה?".
"אני סיימתי להיות הפנטזיה שלך" אני רוכנת ונושקת לו על המצח:
"עכשיו אתה כבר בחור, לימדתי אותך כל מה שאני יודעת, עכשיו
הגיע הזמן שתסתדר עם העולם האמיתי".
הוא נראה עצוב, אבל לא כל כך, ואני מאושרת, לפחות אני מלאה
מודעות זמנית, אני יודעת בדיוק מי ומה אני. ועכשיו אני צריכה
להמשיך הלאה, יש עוד בחורים ביישנים ובודדים שזקוקים לי, עד
לרגע שבו הם מבינים שהם לא זקוקים לי יותר, שהגיע הזמן להפסיק
לפנטז ולהתמודד עם העולם, ואז אני מתפחכת, עוברת את הגילוי יחד
איתם, נעלמת וממשיכה הלאה.