הכל בלאגן, הכל כל כך רחוק,
אני פה לידך אבל מרגישה רחוקה,
מרגישה כמו בהזיה.
רואה דברים אחרים,
חושבת על דברים מוזרים,
לא יכולה לישלוט ברצון שלי להיות איתך,
להרגיש אותך.
אבל מרגישה מוזרה,
ילדה הזויה,
הולכת בתוך מבוך
ולא מוצאת יציאה.
שומעת את הפחד שלך,
הפחד לדבר, הפחד לאבד,
הפחד לחזור לשיגרה,
הפחד לקבל שוב פעם מכה .
אנחנו הולכים עם עיניים עצומות,
הולכים אל הלא נודע,
שכל מה שאנחנו מחפשים זה תודעה.
מסתכלים סביביינו  ורואים אנשים מזוייפים,
רק צביעות, רק שקר, דיי נמאס!
אני רוצה עולם אחר...