רינה אלט / פסל זכוכית |
את לא לבד.
השמש עוד זורחת,
היום עוד לא נגמר.
את לא לבד,
אין עוד פחד,
אותו לקחו כולם.
אל תדאגי
אני איתך.
יושבת בלי לזוז.
כמו פסל קר,
פסל אכזר,
שבתמימות את בעצמך פיסלת.
את לא לבד,
למה הפחד?
לך לא חסר דבר!
ורק אני פסלון זכוכית
קטן בודד וקר
יושב פה,
ולאט לאט נשבר.
ואת השברים שלי
אף אחד לאסוף אינו יכול,
כי הם רבים,
רבים מידיי,
רבים מאוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|