המשתתפים:
סימברה- הגיבור האגדי בעל שן הפלסטיק.
כמברה-אויבו המושבע של סימברה, הוגה דעות וטבח.
גויאנה-אהובתו של סימברה, נסיכת ממלכת הרצוגובינה.
גואנין-המקדם את פני המתים, חובב מוסיקה קלאסית וטיולים לאור
שלושת הירחים.
נביא- יצור חסר אוזניים המהלך בשנתו, בעל כושר נבואי המאפשר לו
להבחין בבעיות, בלי שיהיה מסוגל להבין מה יגרם מהם.
קוסם- אדם שהיצירה עושה לו רצח אופי, והינו בעצם עמוד תווך של
הקהילה ופסל בחסד.
כרוז
שליח
שומר זקן
מר כהן
גב' כהן
מורה לספרות
פרודו בגינס
מקהלת נשי "הבר של צביקה, פאלאפל בפיתה+שתייה,  רק 9.99 ש"ח"
(גברים בלבוש נשים, בינם גמד אחד לפחות)



אפילוג
טירתו של סימברה, סימברה מתהלך על הביצורים

סימברה: טרה לה לה לה לה לה
   טירתי עומדת לתפארת
   נסיכתי ניצבת לצידי
גשמי הברכה השקו את הארץ
אה!
כמה טוב להיות עריץ.

הנביא נכנס לבמה מימין

הנביא: שלום עליך, הו גיבור אגדתי בעל שן הפלסטיק
סימברה: מי הוא זה הפונה אלי בכינוי הסודי, שאיש לא ידע ולא  
       ידע       עד אשר יבוא הגילוי על הפלסטיק?
הנביא: אני הוא זה, הנביא חסר האוזניים, השומע בעזרת תנודות
שאני מחולל בקרום הליח השמאלית, באתי להזהירך סימברה!
סימברה: הגד נא את דברך, הו נביא חסר אוזניים, והזהר, שכן אני
במצב רוח טוב הבוקר.
הנביא: הרוחות גילו לי, כי אתה תתפס למלכודת שיציב אויבך הנורא
כמברה, משום בגידה בך על ידי אחד הקרובים לך!
סימברה: לא יתכן, הכיצד?, מי?, מתי?
הנביא: עוד לא  ידוע לי, אך הזהר?

רוח חזקה מתחילה לנשוב, כמאשרת את דברי הנביא

סימברה: תן לי להבין, אתה בא לפה, מבהיל אותי ללא סיבה, כאשר
אין לך שום מידע ממשי?
הנביא: לא בדיוק, אמרתי לך משהו, לא?

סימברה תופס את הנביא בידיו החסונות וזורק אותו מן הביצורים.





מערכה ראשונה

טירתו של סימברה, סימברה בחדר המלכות, לצידו ניצבת גויאנה.

כרוז נכנס

הכרוז: הוד מעלתו!
סימברה: כן, במה מדובר?
הכרוז: אורח הגיע אלינו, והוא מבקש לראותך בדחיפות.
סימברה: ערפו את ראשו.
גויאנה: המתן נא יקירי, (פונה לכרוז), מי הוא אותו זר.
הכרוז: הוא טוען שהוא קוסם, שהגיע כדי להעניק להוד מעלתו מתנה
גדולה ויקרה.
סימברה: במקרה הזה, ערפו את ראשו והביאו לי את המתנה.
גויאנה: לא יקירי, אולי נשמע מה בפיו, יתכן כי הוא משעשע,
ותמיד תוכל לערוף את ראשו של הכרוז.
סימברה: את צודקת יקירתי.
שולף את חרבו ותמיז את ראשו של הכרוז

גויאנה: לא עכשיו, אחרי שהוא היה מביא את הקוסם.
סימברה: נכון, נכון, ובכן (צועק בקולי קולות) שומר.

נכנס שומר מצד ימין

שומר: כן אדוני המלך.
סימברה: גש נא אל השער והבא משם את הקוסם העומד בשער.
שומר: כן אדוני,(יוצא).
סימברה: יקירתי, למה את כל כך מתעקשת לראות קוסם זה?
גויאנה: סתם, בלי שום סיבה מיוחדת.

נכנס שומר יחד עם קוסם

שומר: הנה אדוני, אליו התכוונת, הלא כך?
ליצור לבוש הסמרטוטים ובעל האף הארוך והמכוער?
בעל ניבי הפלדה ואשכי התכלת?
האותו תרצה לראות במלכותך?

סימברה שולף את חרבו וכורת את ראשו של השומר

סימברה: קוסם, מה בפיך?
קוסם: שן אחת לתפארת מדינת ישראל.
סימברה:        (לעצמו) למה אני ממשיך להיות מוקף באידיוטים?
(פונה לקוסם) מה תרצה להגיש לי, לגיבור האגדי סימברה?
קוסם: מתנה מיוחדת,הניתנה לך על ידי אדם דגול ושואל בשלומך.
סימברה: מי הוא אדם זה?
קוסם: אויבך הדגול והמושבע, כמברה!

קוסם מטיל כדור זכוכית על הרצפה, החדר מתמלא בעשן, כשהעשן
מתפוגג, נשארת רק גויאנה בחדר

גויאנה: אבוי לי היכן הוא מלכי?





מערכה שנייה
מקום משונה, הנמצא מחוץ לזמן, משהו בסגנון  בני ברק או מאה
שערים.
סימברה שוכב על הרצפה, ולצידו עומד הקוסם

סימברה: אבוי לי, היכן אני נמצא?
קוסם: אתה נמצא במקום מחוץ לזמן, זימנתי אותך אליו בפקודת
אדוני, כמברה, אשר יתמודד איתך כאן לחיים ולמוות, בקרב מתיש
וארוך.
סימברה: היכן הוא אותו בן עוולה?
היכן הוא אותו בן מוות?
רק יופיע, ואשסע אותו בחרבי!
קוסם: הוא יופיע בקרוב, בקרוב מאוד, בינתיים, אני ממליץ שתיגש
לשירותים, יהיה זה קרב ארוך, וללא הפסקות.
סימברה: תודה רבה, איפה הם?
קוסם: דלת שלישית מימין

סימברה יוצא מהבמה

קוסם: סוף סוף הצלחתי לתפוס את הממזר הזה, אדוני ישלם לי בעין
יפה

כמברה נכנס לבמה

קוסם: אדון, אדון, עשיתי כפי שביקשת, אויבך המושבע נמצא כאן,
לכוד כזבוב בקורי עכבשי!
כמברה: יפה עשית, ידעתי שניתן לסמוך עליך.
קוסם: ואדון, היכן גמולי?
כמברה: נכון, גמולך, ובכן, הרי לך

כמברה שולף את אלתו, ומרוצץ את ראשו של הקוסם.

כמברה: בענייני קוסמים אל תתערב, כי ערומים הם ומהירי חימה
פרודו: אל תפנה לבקש עצת עלפים,כי יאמרו הן ולא בנשימה אחת.
כמברה: אכן,אכן.

פרודו יוצא מהבמה, סימברה נכנס, מברך לשלום את פרודו.

סימברה: הא, אויבי המושבע, הזה אתה האחראי לתחבולה מרושעת זו?
כמברה: אכן, אויבי, אבל אני רק משווה לפעם שבה הכנסת לי דרקון
לגרביים!
סימברה: די לדיבורים ולמילות הקריאה המיותרות!
הבא נלחם, אם אין בך פחד!
כמברה: כן!
הבה נסיים חשבון זה אחת ולתמיד, בדו קרב עד המוות!
סימברה וכמברה שניהם שולפים את נשקיהם ועומדים זה מול זה בחמת
זעם.

סימברה: הכון להיות משוסע ע"י חרבי האגדית
"לאמשאירהכלוםלאוכליהנבלות"
כמברה: הכן את עצמך להקרע לגזרים בכח אלתי האגדית
"יכולהלהפוךכלאדםלגאריקולמןבמכהאחת"

סימברה וכמברה מסתערים זה על זה, ומתחילים בדו קרב אימתי,
צלצולי הנשקים הולכים וגוברים, אך לא מושגת הכרעה.
מורה לספרות נכנסת מימין

מורה לספרות: כפי שאנו רואים, מדובר כאן באחד מרגעי השיא של
היצירה, הקרב הזה, המסמל את הקרב הניצחי בין הטוב לרע, הולך
ומתגבר, לקראת הרגע שבו יבקע סימברה את שיריונו של כמברה, ויכה
אותו מכות נמרצות, עד אשר ישאר ממנו שלולית דם מבאישה ותו לא.
סימברה סוטה לרגע מהקרב ועורף את ראשה של המורה לספרות
כמברה מנצל את חוסר הריכוז של סימברה, ומרוצץ את ראשו בעזרת
אלתו הכבירה.

כמברה: זה הכל?
ציפיתי לקרב טיפה יותר מעניין.

סימברה נופל על הרצפה ונופח את נשמתו.






מערכה שלישית


משרדו של גואנין, גואנין נמצא מאחורי שולחנו, מעיין בטפסים,
סימברה שרוע על הרצפה.

גואנין: עכשיו, חתימה בראשי תיבות צריכה לבוא בטפסים 2065א ו
5643ה, או שאלו בעצם...

סימברה מתעורר

סימברה: היכן אני?
מהו מקום ארור זה?
פעם שניה שקורה לי הדבר
של ערות פתאומית מתוך שינה חסרת חלומות.

גואנין: אכפת לך להיות בשקט
יש לי כאן טפסים למלא
ובכלל, מי אתה?
סימברה: אני הוא הגיבור האגדי בעל שן הפלסטיק
הייתי במהלך קרב עם כמברה,אויבי המושבע
כאשר בן העוולה רוצץ את ראשי
גואנין: זה אומר שאתה מת?
סימברה: כנראה שכן, מי אתה, יציר דמיוני
או שמא רוח זדונית, הבאה להפריע למנוחתי?
גואנין: אני הוא גואנין, המקבל את פני המתים
יציר עתיק יומים,
אשר התקיים מאז מותו  אדם הראשון.
מה אמרת שהיה שמך?
סימברה: אני הוא סימברה, הגיבור האגדי.
גואנין: תן לי רגע לבדוק, סימברה..סימברה...
לא, אינני רואה כאן שום סימברה.
רגע אחד, עם מי אמרת שנלחמת?
סימברה: היה זה כמברה, בן העוולה המרושע.
גואנין: כן, זה כנראה העניין,
כנראה מישהו התבלבל בינכם.
סימברה: ובכן, מה אתה מציע לעשות?
גואנין: תראה, להזמין טופס חדש יקח המון ניירת
אולי עדיף שאני אחזיר אותך לחיים,
ותביא לכאן את הכמברה הזה?
סימברה: אתה מתכוון להחיותי?
להעלותני באוב מן המעמקים?
גואנין: לא, סתם תהליך פרוצדורלי פשוט,
אבל תצטרף להביא לכאן את כמברה
לפני שמישהו יגלה את הטעות.
סימברה: אבל אני הגעתי אל השלווה והמנוחה
אינני מתכוון לחזור אל ההמולה והרעש
גואנין: למה אתה מתכוון?
אתה לא רוצה לחזור אל חייך?
סימברה: לא, כאן שקט יותר,
אוכל להנות מזיוו של המשרד
ולהתרפק על ערמות הטפסים
גואנין: אבל מה בקשר לנסיכתך?
ובקשר לאויבך?
הלא תרצה להחשב לחסר כבוד?
סימברה: מה יוסיף או יוריד כבוד בארצות שמעבר?
השלוה היא מבוקשי
גואנין: אני מבין, אז אתה מנסה לסבך אותי
בסדר, מה אתה רוצה?
סימברה: הו, הנצחי, אעז לבקש ממך בקשה
שכן אתה היחיד שתוכל למלאה
גואנין: כן, מה אתה רוצה?
סימברה: חפצתי בחיי הנצח
במתת האלים
החיים האין סופיים.
גואנין: בסדר גמור, כך יהיה
אתה תחזור לארצך
תביא לכאן את כמברה
ואני אדאג שהשם שלך ישאר מחוץ לרשימה.
סימברה: הו, הנצחי הנדיב, אין סוף לתודותי.
גואנין: כן כן, אתה מוכן?
סימברה: שגר אותי, סקוטי

סימברה נעלם בענן של עשן

גואנין: עכשיו, מה הפורמט למילוי טופס 235ב?





מערכה רביעית

הבר של צביקה, כמברה יושב על כסא ואוכל פלאפל, הלהקה עומדת על
הבמה.
סימברה מופיע בענן של עשן

סימברה: היכן אני?
מהו המקום הזה?
ומדוע הגברים האלו לבושים בגדי נשים?
כמברה: מי הוא זה, המפריע לי
לאכול בשלווה, את הפלאפל
שנקנה בעסקה כשרה, ובמחיר מציאה?
הלהקה: זהו סימברה, אויבך הנורא
חזר מן המתים הוא, כדי לנקום בך
הזהר לך כמברה! הזהר!
סימברה: אכן כמברה
שמע לגברים בבגדי האישה
הזהר לך מחמתי!
הלהקה: הזהר כמברה! הזהר!
שכן מחוזק הוא בכוחות השאול!
ובטופס 654ב'!
כמברה: הנה חזרת, ואני הרגתיך
אין הדבר משנה
עשיתי זאת פעם אחת, אוכל לעשות זאת בשנית
הלהקה: הזהר כמברה! הזהר!
חזק הוא ממך
וניצחתו בעזרת תחבולה
עתה הוא ישסעך
יקרעך לגזרים
יתן את בשרך לעוף השמים
ואת בשרך לכלבים
כמברה: שתקו כבר, יצורי תהום!
אני אנצח שנית!
הלהקה: לא תנצח!
כמברה: שתקו, או שתטעמו את נחת זרועי!
הלהקה: חזק מול חלשים!
שפן!
הנך מקווה להפצע בקרב איתנו
כדי שתוכל להמנע מקרב עם סימברה הנורא!
כמברה: (פונה לסימברה) אכפת לך?
סימברה: לחלוטין לא.

כמברה עולה לבמה ומכה בלהקה, חברי הלהקה נפוצים לכל עבר, הגמד
מוטל ע"י כמברה ועף דרך החלון.


כמברה: הנה, בשנית, אתה מולי.
סימברה: אכן, והפעם התוצאה תשתנה.
כמברה: איזה כוח מרושע החזירך מן המתים
שכן בטוח אנוכי שהפלאתי בך את מכותי
סימברה: היה זה גואנין, מקבל פני המתים.
בשל טעות בורוקרטית, יהיה עליך למות
כמברה: ומה קיבלת, בשכר תיקון טעות זו?
סימברה: קיבלתי את מתת האלים
את חיי הנצח!
כמברה: אני הייתי נשאר מת.
סימברה: אם לכך תפלל,
הרי מבוקשך יבוא לך
שלוף נשקך!
כמברה: הקרב אבוד הוא
שכן כוחות התופת כולם
ניצבים לימינך
אך אם נגזר עלי למות
אמות בסערה, ולא בכריעה
סימברה: אכן שוטה,
המוות כבר הידק אחיזתו בך
לבסוף יוכרע הקרב
שלוף, בן מוות!

סימברה וכמברה שולפים את נשקיהם, הם מכים זה בזה מכות נמרצות,
אולם איש מהם לא מצליח להשיג יתרון על אויבו.
מר וגב' כהן נכנסים מימין הבמה.

מר כהן: ראי יקירתי, שני ברברים נאבקים זה בזה.
גב' כהן: אכן, איזה מחזה מרהיב
ללא ספק ביטוי נאות
של האכזריות הפרימיטיבית
מר כהן: יקירתי, התוכלי לצלמני ליד צמד הלוחמים?
גב' כהן: כמובן יקירי, יהיה זה תצלום נאות להראות לידידנו,
אותם צבועים ארורים, אשר יהיו בטוחים כי שלמנו לצמד לוחמים זה,
רק משום שהם מכירים רק את ערכו של הכסף.

מר כהן ניגש לצד הלוחמים, ועומד כמשתתף בקרב, גב' כהן שולפת
מצלמה ומתכוונת לצלם.

גב' כהן: מעט יותר ימינה יקירי
מר כהן: כמובן יקירתי.

מר כהן זז ימינה ונפגע מאלתו של כמברה, גב' כהן מתחילה לזעוק
בקולי קולות

סימברה: שקט שם, אישה
אנו נמצאים באמצעו של קרב.

סימברה פונה אל גב' כהן ונועץ את חרבו בבטנה,כמברה מרוצץ את
ראשו של סימברה.

כמברה: בשנית, הוטעה אותו ארור ע"י תאוותו לדם,
אולם מותי מצפה לי, שכן ישוב בכל רגע.



מערכה חמישית

משרד הקבלה של התופת, גואנין מאחורי המכתבה, שותה כוס תה,
סימברה שרוע על הרצפה.

גואנין: מי הוא זה המעז להפריע למנוחתו המקודשת של מקדם פני
המתים?
אין קבלות קהל בשעה זו!
סימברה:   (מתעורר) אני הוא זה, הנצחי
        סימברה, הגיבור האגדי
קיוותי שלא לראות פניך בשנית
אולם גורלי הביאני לכאן
גואנין: ויכולת הלחימה הפגומה שלך
אני תוהה, אולי בכל זאת
אזמין טופס כניסה נוסף
ואשלחך לעבר בורות התופת?
סימברה: לא האדיר, תן לי נסיון נוסף
ואני אביא את כמברה אליך
גואנין: טוב ויפה,
אך אם אמשיך לסמוך
על יכולתך לנצחו
לעולם לא אקבלו
לכן, קח פגיון זה
משוח הוא ברעל
המפיל כל גיבור
התגנב אליו
דקרהו בחשאי
וסיימת את משימתך
סימברה: כן יהי הנצחי
אנוכי מוטרד מחוסר הכבוד
אך הנצחון הוא אחד.
גואנין: יפה
קח, והבא לי את גופתו

גואנין מוסר לידיו של סימברה את הפגיון, וסימברה נעלם.

גואנין: ומוטב לו שהפעם יצליח
שכן סבלנותי פוקעת



מערכה שישית


טירתו של כמברה, חדר הספריה, כמברה יושב וקורא, סימברה מופיע
לפניו בענן של עשן

כמברה: הנה הגעת
אני מוכן למותי
די לי בקרבות חסרי התועלת
די לי ברדיפה
אם כך נגזר
אבוא בשלווה
סימברה: מות אויב אכזר!

כמברה מושיט את זרועו, סיברה עושה בה חתך בעזרת הפגיון

כמברה: אם כך זהו המוות
תחושה פנימית של רוגע
עקצוץ קטן בקצה נשמתי
והכל נגמר
הריני גואנין
אני מגיע
הכונו מעמקי התופת!
סימברה: הגיע זמנך
כפי שיגיע זמנו
של בן תמותה
מלבדי!
אני הוא הנצחי!
כלה לך, אויבי

כמברה גונח נגיחה אחרונה, ומת על הכסא.

סימברה: אז זוהי ההרגשה
הנקמה המתוקה
מעין..חסר
אין דבר
יש לי את הנצח
להתענג על נצחוני.


מערכה שביעית

הריסות של טירה, אישה זקנה יושבת על אבן, שומר זקן עומד לידה

שומר:        גבירתי, לא ממולץ שתחזרי לביתך?
החשכה יורדת, וההריסות מסוכנות
הם ירדו מערכם מאז שישבת בהם.
זקנה: לא, עלי לחכות כאן, עד אשר אדוני יחזור
עלי לכפר על מעשי בציפיה
עלי לסבול, כפי שהוא סבל
שומר: אבל גבירתי, גויאנה, אישך מת
הביני זאת, עברו חמישים שנה
וודאי מת בקרב
גויאנה: לא, אני מסרבת להאמין
אישי, סימברה, יחזור עטור תהילה
ואז יחזרו הימים הטובים
כאשר היינו עשירים ומאושרים
שומר: גבירתי, הוא לא יחזור!
וודאי מת, ואם לא
מדוע יחזור לאישה בלה?
רק מכוחה של האהבה?

סימברה צועד לתוך הבמה מצד שמאל

סימברה:         היתכן, חזרתי לטירתי?
        זהו המקום, אולם הוא תל חורבות
כיצד השתנה כה בימים ספורים?
שומר: מיהו זה הצועד שם?
הזדה, ולא בשארית כוחותי אהורגך!
סימברה: מיהו זה המזעיף פנים
אלי, אדון הארץ והגיבור האגדי?
שומר: הייתכן, החזרת אדוני?
זמן כה רב עבר, וחזרת?
סימברה: זמן כה רב, על מה אתה מדבר
שוטה זקן, מה בפיך?
שומר: עברו חמישים שנה,
מאז עזב האדון את טירתו
ויצא, זומן לקרב הנורא
גויאנה: אישי, האתה זה?
החזרת אלי לבסוף?
סימברה: גויאנה?
הזה את?
האכן עברו חמישים שנה?
גויאנה: אישי, לא השתנית!
איזה כשף הוא זה?
אולם אין לי זמן לשאלות
עלי להקל משא מעל ליבי.
סימברה: מהו זה הדבר?
שומר: גבירתי, שקלי בשנית
זמן כה רב עבר,
האם לא יהיה מוטב להניח לעבר?
גויאנה: תודה ידידי ובן שיחי
אולם האמת חייבת להתגלות
ואם לא למעני, אזי למענם
למען הצופים האומללים,
אשר הכותב מטעם ומבלבלם
שומר: אני מפציר בך בשנית, שקלי!
סימברה: הס!, מהו הדבר יקירתי?
גויאנה: הזוכר אתה את הקוסם
שבגללו יצאת לקרב מלתחילה?
אותו קוסם, שסירבת להכניס
ואני הפצרתי בך להכניסו
בגדתי בך, יקירי
ידעתי את מבוקשו של הקוסם
ונתתי לו להכנס
סימברה: מדוע יקרתי, מדוע?
הפיתה אותך כמברה?
ההוטל עליך כשף?
הנטרפה עליך דעתך?
גויאנה: לא יקירי,
לא דבר מדברים אלו
העניין הוא בפשטות
שהיית,ועודך אדם רע
צמא לדם, חסר מוסר
מעמיד עצמו לפני הכל
היה מגיע לך למות
ויסורי המצפון שלי מיותרים
אולם נדר הוא נדר
ועתה, לאחר שהתוודתי
אוכל לעזוב עולם אכזר זה
סימברה: בוגדת ארורה!
מכשפה בת שטן!
המוות אכן יאה לך
ומוטב במהרה מאשר מאוחר!
גויאנה: לא ציפיתי למחילה
גם לא להבנה
אולי להשתתפות בצערו
של אדם העוזב
אולם ממך
כנראה הדבר מוגזם


גויאנה שולפת פגיון, ותוקעת אותו בבטנה

שומר: הנה זה הגיע
הרגע שלו ציפתה
וממנו חששה
עתה ליבה שקט
ויכלה לעזוב אותנו
כחסד אחרון לגבירתי
אקחנה לקבורה.
סימברה: מצדי, שרוף את גופתה
אין בוגד ראוי לדבר, מלבד בוז
זה מכאן, רוח רעה
טרם אוכיח את מגרעותי
על גופך ונשמתך

השומר יוצא מן הבמה, עם גופתה של גויאנה
סימברה יושב על האבן, שעליה ישבה גויאנה

סימברה: הנה, חזרתי לארצי
טירתי מנותצת
אהובי מתים
אני בודד בעולם
לפחות עדיין יש לי את כלבי הנאמן
רקסי, בוא הנה רקסי
רקסי?
היתכן, בודד אנוכי?
תקולל גואנין, בן אלמוות מרושע
הנצח מצפה לי כדי להתיסר
רימיתי, בן עוולה
כוס אמוק


האורות מתעממים, סימברה מתיפח על האבן


פרולוג

משרדו של גואנין
גואנין יושב ליד מכתבתו, כמברה עומד לידו
הם צופים בטלוויזה קטנה, גואנין מכבה אותה

כמברה: אם כך, זהו הסוף?
גואנין: לא, בשבילו לעולם לא יהיה זה הסוף
נידון עליו להתהלך בעולם
לבדו ואומלל
להפיץ ארס ורוע לאן שלא ילך
ואולי, להבין את חטאו
כמברה: מה היה חטאו, מלבד אופיו
שעליו לאיש לא מגיע עונש שכזה
האם נענש על יהירתו?
על ששאל להדמות לאלים?
על שביקש את המתנה הנצחית?
על שלא ידע את מקומו?
גואנין: לא, על כל אלה ראוי היה שיענש
אולם אותו אומלל נענש
משום שניסה לעשות עסקה
להציב תנאים והגבלים
עלי, על האלים
על משטר הפקידים
אדם חייב לדעת את מקומו
את כוחו, את יכולתו
ולהסתבך עם בורוקרט
אין זה דבר נבון.

המקהלה נכנסת משמאל לבמה

המקהלה: הנה, לסוף הגענו
מסע זה היה לתוך הנפש
מבט חטוף על קרב
בין הגיבור האגדי
לאותו פחדן
שכפי שאמרנו בעבר
נכשל כשלון מוחץ
כמברה: שתקו בני עוולה, שתקו

כמברה שולף את אלתו ומבריח את המקהלה אל מחוץ לבמה, הוא יוצא
אחריהם

גואנין: זה הכל בני תמותה
מעט צחוק
מעט דמע
מעט תהיות בנוגע לשפיות
של המנוול שכתב מחזה זה
והמאחד את כולם, וצוררם לצרור אחד
הוא כוחה האינסופי
של הבורוקרטיה הגדולה.