א.
כשהשמש פקעה מהענן,
ואת, אינך כאן.
חשבתי, שהכל אבוד.
וכשהענן כיסה את השמש,
נזכרתי, בליל אמש.
ואמרת, שיותר לא אשוב.
(זוכר ת'עינייך) ואני משתגע.
(זוכר את שפתייך) אליהם מתגעגע.

פזמון:
בואי ותראי לי, את העולם שלך,
וגם אני אראה לך, את שלי.
בואי תמיד אהיה שם איתך,
את תמיד, עמוק בראשי.
באש וגם במים,
בשדה ובשמיים,
את תמיד תהיי, אהובתי.

ב.
שוב הגיטרה מנגנת,
אבל את קולך, לא שומעת.
סיפרתי לה, שעזבת.
מול שמש שוקעת,
נעלמת עם רדת החשיכה.
לקחת חפצים, וברחת.
(זוכר את שיערך) החלק והרטוב.
(זוכר את מבטך) החם והטוב.

פזמון...

ג.
האהבה היא כאב,
אותה א"א להסביר.
אני אותך כ"כ אוהב,
אך קשה בזה להכיר.
האהבה ללא גבולות,
משנה את כל החלומות.
כל התקוות פתאום נעלמות,
וטובעות, בתוך הים הסוער.

פזמון...