זה שפעם היינו ביחד... תסתכל מה קרה אחרי.

חבר יקר שלי, כשעוד היינו חברים, תמיד היה בינינו משהו משותף.
אני זוכר, כשבאתי אליך, ועדיין, הבתים שלנו הקרובים עם הרקע של
השמיים האפורים היה בנשמתי, עם מוסיקה מרגשת.
כשבאתי אליך, אני זוכר את הכניסות, והכניסה שתמיד הייתי נכנס
ממנה אליך... שהצימרים שם עמדו, ואבנים מתחת לרגליי, הלכתי
אליך, לצימר הקטן שפעם היה חנות בגדים, של ההורים שלך.
אני לא אשכח את זה. והאם אתה זוכר את השדה ממול? של צמחי
החובזות (או איך שלא קוראים לזה) שאותם אוכלים תולעי משי, או
"דובוני משי", שאותם היינו אוספים כל אביב. חבר יקר שלי, זוכר?