זהו. הכל נגמר. החלטתי שאם עכשיו תאמר לי לא, לא אחכה יותר.
שורפת גשרים, סוגרת דלתות, מכניסה את הכל לארכיון אחד גדול,
פותחת דף חדש.
אולי באמת כבר הגיע הזמן.

שנה שלמה חיכיתי לך. שנה שלמה חיכיתי שתבין. מבפנים רציתי
לצרוח לך. לפקוח לך את העיניים. בסופו של דבר לא הבנת. כמה
שניסיתי לגרום לך להבין. אולי אתה באמת עדיין ילד. או שמא אני
זו הילדה. שמא אני זו שלא מבינה שאני לא אידיאלית, לא מה שאתה
מחפש.
אך אני יודעת שנמאס לי לחכות. הבנתי עכשיו אחת ולתמיד שאני לא
יכולה לשים את חיי בהמתנה עוד. והפעם לא אחזור בי. והפעם לא
אוותר לעצמי. והפעם לא אשקע ביגון, בדידות ומרירות. הפעם
אתכוון למילים הללו - להמשיך הלאה. פספסת את הרכבת.

אולי רווח לי. אולי חיכיתי לשמוע ממך את ה"לא" הזה כדי להבין
שאין סיכוי. כדי לא לקוות עוד. בפעם הראשונה מזה שנה אני יכולה
לשאוף אוויר ולהרגיש חופשייה. להרגיש אוויר אמיתי, משוחרר ולא
כבול נושף בצווארי. לדעת שעשיתי את כל מה שאני יכולה, ושזו
הבחירה שלך.
שאני מי שאני, שלא אשתנה עוד בשבילך.

כרגע אני נהנית מהחופש הזה, מהפתיחות והאושר החדש שמציף אותי.

אני לא מחפשת עוד אהבה אמיתית כמו זו שחשתי אליך. אותה אהבה
שבפיך נשמעה כאובססיה חולנית. אני יודעת שיגיע אל חיי אדם
שיאהב אותי כמו שאני, שלא אצטרך להשתנות בשביל לזכות בחיבתו,
אבל עד שהוא יגיע החלטתי להפתח למקומות אינסופיים חדשים. לחקור
אופקים חדשים, ועל אף שזה ישמע מוזר דבר מהמושג הזה "אהבה" לא
חסר לי כרגע. רוויתי נפשי עד כה.

תחושת ההחמצה היא תחושה שלא תיעלם לעולם. היא תחושה שתישאר
הרבה אחרי שהרגשות יעלמו לחלוטין. אך הגעתי למסקנה הפוכה
משחשבתי פעם - הפסד שלך. אם בעבר לא הייתי ראויה לך, הרי
שעכשיו אני סבורה שכן. הפסדת.
על אף שזהו לא קרב בו קיימים מנצחים ומפסידים, ועל אף שאם זה
היה קרב התחושה שלי הייתה צריכה להיות שנחלתי תבוסה, היא איננה
כזו. אני מאמינה שניצחתי. לא ניצחתי אותך, אלא את כל מה שהמצב
הזה גרם לי. בכל אופן, מכל הסיטואציה אתה זהו שפחד, אני
האמיצה. מהסיטואציה הזו שכפתה עליי להיות אמיצה, יצאתי כמנצחת.

אני לא זו שפחדתי, לקחתי את הסיכונים הגדולים ביותר שיכולתי,
הייתי מוכנה לכל. ואני יודעת שאני יהירה, שהביטחון העצמי שלי
הוא כרגע בשחקים, אך זו תכונה שלמדתי ממך ומהשנה האחרונה.
אולי הייתי טיפשה. אולי הסיכון כאן לא היה נכון. אולי לא
השכלתי להבין שדעתך ורגשותיך לא השתנו. אולי פשוט לא רציתי
לחיות באי ידיעה.

עדיפה האמת הנוראה ביותר על חוסר הידיעה. אני רק יכולה לקוות
שאתה שלם עם החלטתך. אני שלמה עם החלטתי שלשם שינוי איישם.
לא עוד.

עכשיו הדף הוא נקי, טהור, בלי רישומים וקשקושים ישנים. בלי
חותמות.
אני מקווה שלא הרסתי את הכל. אני מקווה שאולי נוכל להיות ידידי
אמת כמו שהיינו עד שניסיתי בשנית, כי עכשיו אני מוכנה לידידות
ותו לא. אני מקווה שלא מאוחר מדי.

ולמרות שאתה חושב שזו קלישאה, אולי באמת בכל פרידה יש התחלה של
משהו חדש.

אין עוד מילים. לא יהיו עוד מילים לגבינו.

הכל או כלום לא נאמר.

הדף האחרון של הספר, השורה האחרונה והכואבת, וכעת הדלת נסגרת,
הגשר עולה באש.

מעכשיו - דף חדש.