...למה את בוכה ולא צוחקת
על העבר שלא ישוב, כי אינו
על קבר האהבה, אולי את צודקת
את בוכה, כי השמים לא בכו בשבילו
מעבר לחושך שמכסה את עינייך
את ממשיכה לחפש את נקודת האור
לעולם לא תדעי שממש לפנייך
ילך תמיד השטן ויפזר את השחור
הדלקת לו נר, שהאיר לרגע את החושך
אבל בשניה הבאה הוא נכבה כמו הלב
אל תאדגי, את זכרת את מילותיו על האושר
מה שאמיתי נשאר למרות הכאב
למה את בוכה ולא צוחקת
על הרוח שחוצה את הגלים
כל כך קרובה היא נשיקת הגל ללחי
אך עוזבת בשבירת לבך התמים...
כשמת אדם יש לזכור כי איתו לא תמות האהבה, אבל איך אפשר לדעת
מתי לבכות על המות או מתי לצחוק ולשמוח על האהבה הנותרת? ומה
בעצם יש ביניהם...? |
