מניחוח הבושם החזק, אך העדין שליל אמש נשאר רק אדווה שעושה
דרכו אליי דרך הסדינים.
אני מתקרב כדי לשאוף לתוכי את מה שנשאר ממנו ומתווספים אליו
ריחות מעושנים שנקלטו בשיערך.

כששאלתי אותך לשמו של הבושם ענית: "מירקל" ואני שונא שיווק
רגשני, אבל באמת ייתכן שאת נס בבקבוק. אמרת שאת נוהגת לשים
אותו רק לארועים מיוחדים ואת לא יודעת למה אבל התחשק לך להתבשם
בו ככה סתם בלי סיבה ואני חייכתי ודמיינתי שאולי יש סיבה.

אני מחכך את אפי בכתפך החשופה שמציצה מסמיכת הפוך הלבנה, מתענג
על מרקמו החלבי, ממשיך לשקע כתפך ונושק שפתי לעורק הראשי
בצווארך שמנגן פעימה.

הייתי רוצה לחבק אותך עכשיו אבל מפחד שתתעוררי אז אני רק מלטף
אותך במבטים ולוחש לך מילות אהבה שמוקדם מדי להגיד. עיניי
מתפללות שאת לא שומעת, שאת באמת ישנה ולא סתם עושה עצמך.

תנועות התפתלות קטנות של גופך גורמות לי לחשוד שאת בתהליכי
התעוררות, מתוך רפלקס אני עוצם את עיניי ועושה עצמי ישן, משאיר
רק סדק קטן בעין ימין דרכו אני עוקב אחרי לבלוב גופך בבוקר של
אחרי.



7.12.05