בכל יום שעובר, שואפת אני מידע, בעזרת עיניים פקוחות ולב
קשוב.
בוחנת עיניים שקופות, לבבות שבורים, רסיסי החיים.
הכאב אותו אני חשה דרככם ממלא את נשמתי.
ובי אין כאב, אין אני.
בנויה מרסיסים, מרסיסי נפשכם הכאובה, שואבת לתוכי פיסת מידע
נוספת.

נשמתי מלאה בכם, בכל אחד ואחד מאיתכם,
כאשר חץ הכאב משולח לעברכם, מסנן הוא את דרכו דרך נשמתי.

ביום בו אמצא את כאבי האישי, אדע ששוחררתי מאחיזתי.
דמעותיי ישקו את העולם, וזרעי האהבה ילבלבו.

לבי מלא בשחור, בזעקות הכאב, באחיזתכם הלא מציאותית בחיים.
הרפו... הרפו אחיזה בחיים... והחלו לחיות.

לבי, לבי אליכם... החיים כבובות על חוט.
ולמתים שלוחה ברכת הצלחה בדרככם החדשה.







12/09/01