רחוב הומה, אוויר שחור,
עיניים כהות תרות אחר האור,
צעקה דוממת משמיע קולה,
כולם מתייחסים כאילו זה לא קרה,
נשמה בודדת עומדת ברחוב,
אדם מסרב אותה לאהוב,
ליבה נשמט מתוך היד,
היא תצטרך לחפש אותו לבד.

הרקיע מכוסה עננים שחורים,
על האדמה נופלות טיפות של פחדים,
הדמעות נשטפו יחד עימן,
החיוך נשכח עוד מזמן,
קרן האור כלואה בקופסא,
המפתח נשטף בזרם הדממה,
ורדים יבשים מתו משברון לב,
הלב האבוד לא שוכח את הכאב.

צחוק הוא קול שאיננו עוד בנשמע,
הבכי קורע ממנה עוד פיסת תקווה,
בגדים מכסים את כל הצלקות,
בראשה התרוקנו כל המחשבות,
העיניים נעצמו כבר מעצמן,
התאכזבו לראות למה הפך העולם,
חלום אימים העירה בבהלה,
והנה עוד נשמה בודדת לידה.