אתמול כשסגרתי את הדלת מאחורי ונעלתי אותה שלושה סיבובים כמו
שאמא שלי למדה אותי כשהייתי קטנה לא חשבתי שהיום יהיה היום בו
הכל ישתנה.
אני יודעת שזה נורא נדוש. להתחיל סיפור ב"היום היום בו חיי
השתנו" כדי למשוך את הקוראים. אני יודעת כמה זה קיטשי ודפוק
וכבר מזמן לא מושך אף אחד לקרוא.
אני כתבתי את זה כי זאת פשוט האמת.
אתם יודעים איך זה כשאנשים אומרים שאחרי אונס או רצח במשפחה או
תאונת דרכים אז רואים את העולם בצורה אחרת?
טוב, תנו לי לנפץ לכם אשליות כי רואים את העולם בדיוק אותו
דבר. השינוי היחיד הוא שעכשיו מתחילים לרחם על עצמך ולכעוס על
כל מי שלא מרחם עליך גם כן ואין לו מספיק שכל כדי להסתיר את
זה.

זה התחיל, בעצם, כשסגרתי את דלת הכניסה. לא, כשעליתי על
האוטובוס, כן, אז. ישבתי על המושב שנוסע אחורה ברביעיה כמו
שאני אוהבת כמו ילדה בכיתה ד', בהיתי החוצה אל החלון וצפיתי
בעוד מטפלת פיליפינית וחבורה של ילדים רצים אחרי האוטובוס. הם
כבר לא יטפסו אותו.
אני יכולה להיות יפת נפש ולהגיד לנהג. פיליפינית מסכנה.. בטח
יפתרו אותה. אבל מה אכפת לי? לי יש את המושב שנוסע אחורה.
ואז ראיתי את המטפלת הפיליפינית נופלת, את הילדים בוכים
וצועקים, ואיזה דמות שחורה רצה עם משהו שנראה כמו ארנק ביד.
חי חי חי.... עכשיו בטוח יפטרו אותה.
הושטתי יד אל מעמקי הכיס שלי וראיתי שהנהג החזיר לי חמישה
שקלים במקום עשר אגורות. זה יום המזל שלי! בטח גם אותו יפתרו
עכשיו.
ירדתי מהאוטובוס.
בדיוק בתחנה ישב איזה קבצן מלוכלך והושיט לי יד מתחננת.
כן, בטח, שימות.... ירקתי עליו והמשכתי בדרכי. כיף להיות אני.
"תמצא עבודה כמו כולנו, בן זונה!" צעקתי אליו.
המשכתי בדרכי. ירקתי פה ושם.
והנה הגעתי אל מטרתי: הכספומט.
משכתי 500 שקלים בלי פתקית. כאילו שזה מעניין אתכם.
ואז זה קרה.
הבנזונה הקטן גנב לי את התיק!
זה לא יעבור לו בשקט.
ראיתי אותו בעודו רץ ורץ ורץ. מנסה לברוח, הדפקט. אני אתפוס
אותו. דרכתי על כמה נשים זקנות והפלתי כמה תינוקות בדרך, אבל
מה אכפת לי? הוא גנב לי את התיק!
תפסתי את המלוכלך הקטן, חטפתי את התיק שלי. אבל זה לא נגמר.
עדיין החזקתי אותו.
"מה אתה חושב שאתה עושה, קבצן מזורגג?"
"לא.... לא.... לא....."
"מה אתה חושב שאתה עושה? נראה לך שאני מטומטמת? קבצן מסריח!
שיכור מסומם מפגר! תמות! תמות ותחיה בזבל! חתיכת בנזונה
מזדיין!"
רציתי להגיד עוד משהו. אבל לא יכולתי. כי אז הרגשתי את זה.
סכין. אצלי בחזה.
הוא דקר אותי! הבנזונה הקטן הרג אותי! עכשיו אני מתה רק בגללו!


כל כך חבל שהוא הרג אותי.... רציתי לראות אם פטרו את
הפיליפינית.