|
את קמה לחיים
המחוג מראה על אחת ועשרים
השקט אוחז בפינות
העולם מתקפל לכמה שעות יפות
מתמלא בחלומות
לכמה שעות יפות
האיש שלך מחכה בין הסדינים
מתגעגע לנשימות
מחבק אוויר
שומע את השתיקות
סופר את הדקות
המחשבות חולפות
את יושבת על קצה המיטה
נראה קרה ובפנים את רועמת
תוהה איפה זה נגמר בדיוק
ואיך זה שהוא עדיין נראה רחוק
אין חוק לאהבה
זה הסוף
את יודעת
אין אוויר חם במגע
זה נגמר אצלו
אז הוא כבר לא
את זה את יודעת |
|
|
אני תמיד אוהבת
להכנס לדף
האחורי ולקרוא
בדיחות על השואה
ולספר אח"כ
לחברים שלי.
למשל, "איזה
אוכל היו אוכלים
בשואה?
שניצולים!"
או "מה זה ילד
בשואה? ילדון.
מה זה סבא
בשואה? סבון!"
ובעוד הם
מתגלגלים מצחוק
על הרצפה אני
לוקחת את כל
הקרדיט לעצמי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.