בראשים רכונים שם עמדו,
אנשים כפרחים נבולים.
הרוח ליטפה הקברים,
ממאנת להינחם.
כשטיח נפרשו הזרים,
עוטרים כתרים למתים,
ריחם נישא במרחב.
השמים בכו ובכו
ממטריהם נמהלים
בדמעות אבלים.
ירדה חשכה - רדיד מעולף,
עת ברחבי הכיכר רצדו
נרות נשמה.
וכולם בכו ובכו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|