וכולם בכו ובכו (לזכרו של יצחק רבין)
בראשים רכונים שם עמדו,
אנשים כפרחים נבולים.
הרוח ליטפה הקברים,
ממאנת להינחם.
כשטיח נפרשו הזרים,
עוטרים כתרים למתים,
ריחם נישא במרחב.
השמים בכו ובכו
ממטריהם נמהלים
בדמעות אבלים.
ירדה חשכה - רדיד מעולף,
עת ברחבי הכיכר רצדו
נרות נשמה.
וכולם בכו ובכו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.