|
ברכיים מרוסקות
שלי
על בכי מר מדבש
עיניי צועקות כבר
שברים של פחד חדש
ואין בי דגל
או חמלה
לשמור על תום הרגשות
כי נכבה בי
כבר כל מה
שניסיתי לצפות
בשפתיים סדוקות אני עוד מתחננת
שתהפוך אבנים על פיהם
ורגליי מסרבות לברוח
כי יודעות
שאתה תספיק להיעלם |
|
|
אהבתי לחם,
אהבתי גם פול,
אבל את התחת
המכוער של המורה
שלי עם החטטים
והפצעים
המוגלתיים בכל
מיני צבעים
אהבתי יותר
מכל.
משורר הבית של
התנועה הלאומית
הארץ ישראלית
החדשה (לח"י 2 -
דור ההמשך -
סניף גבעתיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.