איש אחד אמר לכלב שלו "אתה בא אתי עכשיו"? והכלב הסתכל בו בפני
כלב שמוטות ואמר "כן".
וכך הלכו שניהם בשביל איש אחד וכלב נמוך (ממנו) זה לצד זה
צלליות שחורות על שביל לבן ובכלל לא היה לילה אבל האיש רצה
ללכת לישון אז הם עצרו בצד הדרך והאיש הוציא את הרובה שהביא
איתו רובה שהיה פעם שלו אבל עכשיו הוא של הבן שלו וירה בכלב
כדור אחד בראש הספיק.
אחר כך הוציא מהקופסא שהביא איתו כריך פסטרמה עם חרדל ואכל
אותו, כל הזמן יושב ומסתכל על הכלב שלו ששוכב על הדשא הירוק
כמו ישן ורק השלולית של הדם מסביב לראש שלו מסמנת שהוא מת.
כשסיים את הסנדוויץ האיש הוציא מפית נייר מן הכיס וקינח את
שפמו והכניס את השאריות ועטיפת הניילון לתיק שלו. הוא לא היה
בן אדם שמשאיר לכלוכים בפארקים. הוא היה אזרח שומר חוק. אדם
טוב.
הוא הסיר את כובעו עם המצחייה ותלה אותו על ענף עץ שהשתרבב
בדיוק מעליו (לצידו). הוא חלץ את נעליו והניח אותן זו לצד זו,
בדיוק בקו ישר. הוריד את גרביו הלבנות שהריחו מעט מן הזיעה
שספגו בהליכה הקצרה והניח אותן בתוך הנעליים. כל נעל קיבלה גרב
אחת בדיוק. הוא הסיר את משקפיו בתנועה עדינה קיפלן והניחן לצד
הנעליים עכשיו היה כמעט מוכן ראש עירום רגליים עירומות ועיניים
עירומות. הוא הוציא מכיסו בקבוקון קטן ולגם לגימה קטנה. רק
אחת. אחת היתה יותר ממספיק למטרתו. עכשיו היה מוכן לגמרי הוא
נטל את הרובה שירה בו בכלב זמן קצר קודם והשעין אותו על גזע עץ
לידו ואז נשכב על הדשא הרך לא הרחק מן הכלב ועצם עיניים. הוא
נשאר כך זמן לא ידוע הזמן חלף בנעימים. בעיניים עצומות הוא ראה
את חייו חולפים מול עיניו גלידה וגלידה ובית קטן ואיש זקן שקרא
לו סבא שיוצא ומחבק אותו ואישה רגוזה שקרא לה אמא שמחכה לו
בבית השמיים הקדירו וגם החל לטפטף קל ואז התחזק אבל האיש לא זז
ממשכבו. הוא אפילו לא שם לב. רק כאשר חתול הופיע מאי שם הוא
התנער התיישב הסתכל על החתול וחשב שכלבו ייהנה לקפוץ על כזה
חתול. הוא הסתכל סביבו ונזכר כי כלבו היה איתו הוא קרא לו
"ג'ימי", ''ג'ימי בוא" אבל הכלב לא בא החושך שהגיע מהר כל כך
אל בין העצים הסתיר היטב את הכלב הנאמן הישן שנת נצח. ג'ימי
ג'ימי קרא האיש באימה במצוקה משהו טרד את מנוחתו. הוא היה רגיל
לכך שהכלב מופיע מייד עם קריאתו הראשונה.