אני חייבת להפסיק לחשוב,
לא לצמיתות אולי,
רק לזמן הקרוב.
לרחף קצת בעולמות מקבילים...
שלא קשורים, לא כואבים
כמו העולם המייסר שלי.

כי אני כאן כבולה בעינויים,
הם לא פוסקים הם,
מתחזקים הם,
צורבים אותי.
אני כלואה פה מבחירה שלי,
אך אם היתה לי
- לא היתה לי,
יד חופשית.

אני צריכה קצת אויר,
אחרת אחנק,
אחנוק אותי.
אני צריכה קצת יותר סמים,
אבל הכל כפול כלום, נשאר אפסי.

פורטת מיתרים, פרצות בחצרות
רוצה לברוח, רק לא להראות.
תן לי מחסה, עד שאמצע תשובה
ומי יודע ,
אולי עוד אחזור לחיות.