מוקפת חברים,
אך בסוף כולם עוזבים.
אני לבד,
בלי אף אחד.
גם כשאני לא לבד אני מרגישה בודדה.
יחידה,
בלי אף אחד.
הלוואי והיה עם מישהו לדבר,
אבל אם מי אפשר?
עם עצמי?
עם חברי?
הרי אני לא מרגישה חברה,
אני מרגישה בודדה.
אני רבה, משלימה,
בוכה, צוחקת,
שונאת ואוהבת.
אבל בעצם אני צבועה,
כי אני בודדה.
אני רק רוצה חברות אמת,
חברות אמיתיות,
אבל התחושה היחידה
שאני מרגישה
מסתכמת במילה אחת:
בדידות...