אהבה ישנה
מונחת
כאבן שאין לה הופכין
במסתרי ליבי.

וכשבאת עם בוקר כמו שמש
להאיר אותי
שלפת מתוך המגירה התחתונה
(מבין ערימות האהבה הנכזבת וערימות האהבה הקצרה)
את אותה אהבה ישנה.

הרמת אותה ברכות
(אהבות ישנות מתפוררות בקלות)
והבטת, בשקט.
נערת ממנה את האבק בנשיפה יחידה,
וכמו כרית נעלי נסיכות אבודות-
כמעט חדשה, בצבעי שני וזהב
התגלתה לפני שוב, במלוא תפארתה,
אותה אהבה ישנה.

וכך בדיוק באותה זהירות
(אהבות ישנות מתפוררות בקלות)
ובשקט חד של זיכרון בהיר מאין כמוהו,
השבת אותה בזריזות למקומה.

ואי שם במגירה התחתונה
(בין ערימות האהבה הנכזבת לערימות האהבה הקצרה)
כמו נסיכה אבודה היא צוברת דמעות ואבק,
אותה אהבה ישנה.