סבתא היתה חרושת קמטים
שתי וערב
מקיפים את פניה
בתובנות שלא הכרתי
את מסכת חייה
היא מספרת מתוכם
איפה התפתלו מאורעותיה
איפה ראתה דבש
והיכן פגשה עוקץ
סבתא שלי
שאת מספר ילדיה
אי אפשר למנות
בעשר אצבעות
הגיעה לארץ ישראל
מלוב הרחוקה
כעולה חדשה
בנתה את ביתה עם בחור
שלא היא בחרה
מפעל חיים
נר לרגליה
נכדים ונינים
מנת חלקה
כל חייה זורמת בעשיה
הפשטות
אדים מסירי הבישול
מכסים את קמטיה בזיעה
מוריקים מתוכה את החום והאהבה
מרעיפה
לבושה בשמלה ססגונית
ידיה רחוצות היטב
ממימי הכביסה
שכבסה בידיה
מטפחת, ססגונית אף היא
קושרת את שערותיה
האסופות בשתי צמות
סבתי העטופה באלף גוונים
מלפנים
בינות השביל שבנתה בשערה
אפשר להבחין בגוון נעוריה החום כהה
בגוון האדמדם של החינה
בגוון הלבן של השיבה
איך שצמותיה קשורות זו בזו
טומנות בחובן קורותיה
כמה יפה היתה
עם תכשיטים אחרים
בנעוריה
צוואר ארוך
שהלך בתלם
פנים יפות
עיניים שעד היום
מבט משובב בהם
סבתא, לו היית חברתי
בצעירותך
איך היית לי כחברה
אשת סוד?
חיוך של הבנה
חוצה אפילו את גשר השפה
בצעדים מדודים
"אני בדיאטה" את אומרת
ומסתדרת באותה פשטות
עם הקצבה החודשית
אישה מאמינה
שהולכת בדרך נאמנה
מול ריבונו של עולם
באותו לובן שיבה
של התבטלות
הקושר בין שערך
לבין נשמתך וקמטייך
רחבת מימדים
ולא רק בגופך
לקדש את שם ה' בביתך
הקדשת את חייך
כי את היא "אם הבנים שמחה"
שחיוכך בעינייך ובשפתייך כאחד
כי מי כמוך
אשת חיל ימצא
התמודדויות בהמון סבתתי היקרה
ילדים, משפחה
והיום עול הזקנה
את היית בשלמות עקרת בית
ובאמת את עיקר הבית. |
