וי איי אף / העיר שלה |
חזקה מהכאב שבפנים,
לא הבינה,
איך אפשר לחיות בשניים,
וכך חלפו להם שנים.
היתה רצה היא,
בין הבניינים הגבוהים,
מנסה למצוא דרכה,
בין המון האנשים.
מחפשת את עצמה,
בין צבעים מטושטשים,
בין ארבע קירות סגולים,
ושיחי ורדים גדולים.
מתזמנת את עצמה,
וסוקרת רגעים,
הולכת לאיבוד,
בין אלפי השיכורים.
והריח נשאר,
ולעולם לא יעזוב,
מחכה כבר למחר,
כי נמאס מהמכאוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|