חמישה חושי
לא הפלישתים הם שניקרו את עיניו
שמשון היה עיוור מלידה.
היה מדשדש יחף במים לאורך
שפלת החוף, נזיר מבנות ישראל
ואפו מרחרח, גם את הקלוש
שבניחוחות בושם בנות הערלים.
גם כאשר שלח שלוש מאות שועלים
להצית יום בשדות הליל;
נותר סומא.
הוא סובב על צירו, כאבן ריחיים
הסובבת בגת, לחי חמור בידו
ושאגת אריה מרעימה בראשו.
טעם הדבש שרדה בהם עודנו
על שפתותיו.
הנה הוא כבול לעמודים בנחושתיים
וכרכובי העמודים הרגישו
כמו התבליטים בגופה של דלילה
שנהג למשש בלילות.
בינות רחשי הסרנים והעוגבים
שמע את קולה, מצחקק.
שמשון עלייך
פלישתית
שדות שופטים
תלתליו היו מוטלים בשדה
מזהיבים בשמש
כשיבולים טרם קציר
כשזרעו את גופתו באדמה
לא צמח שופט אחר תחתיו
היתה זו שנת שמיטה
מי אני ומה שמי
מי היא אימו של שמשון, ששמה
אינו נזכר בכתובים?
היום כבר ניתן להתייחס אליה
כתשובה לחידת הגיון בילתי פתירה.
מי היא אשת מנוח, וגם אימו?
לך לך
מה היה בה בארץ הטרשים הזאת
חרוצת נחלי האכזב, שהיתה
ארץ הלחי?
מחמור בן אתון, ועד ישוע בן מרים.
ואנה היא הלכה מאז?
מלחי אל דחי.
|