[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עורבא פרח
/
גרון עמוק

מאז שיכול לזכור את עצמו העורבים צווחים.
למעשה, אין אלו אותם עורבים.
אלה רק אותן צווחות ואותו עצמו.
הם נשרכים אחריו.
ממתינים.
על קצות כרכובי הבתים,
בפסגת עמודי תאורה,
על צמרות הברושים,
במראת הצד במכונית,
שעליה אף נכתב - "עורבים קרובים יותר ממה שנראים.
גם יותר שחורים."
מתפלשים בתוך צפרדעי הזבל.
נוברים בבני מעיו של חתול אקראי שדרס.
היום, הצווחות פחותות עוצמה,
אבל הוא כבר כמעט ויכול לראות את הקיבה הרוחשת במורד גרונם של
העורבים.
זה אינו דומה כלל לרכבות ההרים שכה אהב.
אין בקצה לולאה שתחזיר אותו בבטחה לנקודת ההתחלה.
הוא חרד מהריקנות שתשלוט בו,
כאשר העורבים יפסיקו לצווח.


שיר עורבים נוסף
http://stage.co.il/Stories/488497







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-X שואף לאפס.
מישהו יודע
למה?
-כי הוא התייאש
מהחיים?

מחתרת הפיסיקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/1/06 8:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עורבא פרח

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה