ויאמר אלוהים אל אברהם: "קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת
את-יצחק ולך-לך אל-ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים
אשר אומר אליך"
אברהם, כדי להראות לאלוהים שהוא נאמן לו, הלך לארץ המוריה
על-מנת להקריב את בנו, את יצחק.
אברהם זכר את הפעם האחרונה שאלוהים ביקש ממנו לעשות זאת, והוא
זכר שהוא עצר מבעדו להרוג את יצחק ("אל תשלח ידך אל-הנער")
"ויבן שם את המזבח ויערוך את העצים ויעקוד את יצחק בנו וישם
אותו על מזבח ממעל לעצים וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת
לשחוט את בנו" והפעם לא "אל תשלח" או "לא תרצח" יצחק נשחט ע"י
אברהם... או יותר נכון ע"י אלוהים. ויאמר אברהם לאלוהים:
"בגללך שפכתי דם בני ובגללך אשפוך דמי" והוא התאבד.
הסיפור כאן הוא אמיתי... רק הדמויות הן בעצם שחקנים בהצגה...
בתפקיד אברהם! יאנוש קורצ'אק!
בתפקיד אלוהים! הנאצים!
בתפקיד יצחק! ילדי בית היתומים! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.