|
אני שבה לפה יום יום כעת
מי חשב שכך יהיה.
והגבעה אותה הגבעה
העצים שעליה כעצים שאז
רק המחנק בגרון
צף יותר מתמיד
קולות צהלה ומשחק
של ילדים
נישאים מכל כיוון
כמוני אז
כמוני
התמימות הזו שובה ליבי
ומנפצת בתוכי
הם אינם יודעים מה
צופן להם העתיד
אינם משערים
כמה כאב
עוד יגיע
ואולי זה כך רק אצלי.
מי ידע שכך יהיה.
מי. |
|
|
-תן לי לנחש-
אבאש'ך ערומקו!
-וואי, איך
ידעת?
-אני מזהה אנשים
כמוכם
מקילומטרים.
אפרוח ורוד נזכר
בשיחתו הראשונה
עם אמנון
ז'קונט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.