|
עת דמדומים בתוכי
הנצו ניצנים
חבויים נסתרים
בין פקעות נשכחות
משכבר הימים.
חילות ליבי נשאו תרדמת
אחריתי לעצמי לא נודעה
פניי מסתירי קמטים בכל פעם
משתנים קמעה
ובחצות השינה את חדרי
שבה למקורותיי
רעננה בחיוורון
נמוגה כאשליה
עת דמדומים בתוכי
הנצו השתיקות
לכדי מילים שקטות שלוות
מיתרי נפשי נוגנים
חרש תווים נרקמים
דמדומים
הפכו מנגינות
והגנה. |
|
|
אם הסוף של
ההתחלה זה כמו
ההתחלה של הסוף,
אז המוני המיעוט
זה כמו מיעוטי
ההמונים?
לא. כי הסוף של
ההתחלה הוא
בהתחלה, וההתחלה
של הסוף היא
בסוף. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.