להיות!
להיות מול אישה מעניינת
היוצרת עניין כמעיין של מים השואפים לטוהר.
"להיות" משמע באמת להיות, להיות אני התהוות של עצמי.
רק אני עצמי גרמתי לי להתהוות מוחלטת עד כה, עם כל אחד אני
עצמי,
אבל רק אני גורם לי להיות אני.
והיא האישה, סוחפת אותי בדיוק לכיוון הנקי הזה, אל ההתהוות
שלי.
אדם נפלט אל העולם -
מיד נשאבים אליו לתוכו אינספור אמרות, סיסמאות, חוקים, מראות,
תיאורים, צורות חשיבה, דברי חיצון... זה ברור.
להגיע אל הנקודה שבה אתה הוא אתה, בלי קשר לכל אשר שאבת, זה
נקרא לי להיות, זו (לי) התהוות.
כשאישה זו נהייתה מולי דחפתי הצידה את הרצון למגע, כי עוד
רציתי להסתכל... להתבונן בה, להקשיב לה.
נכנסתי מעט לעיניה וחשתי שברצוני לחקור את השאר.
עיניי גלשו דרך לחייה על צווארה ומשם היישר אל תנועות
זרועותיה, משם אל כפות ידיה המציירות ולפתע הרגשתי את האמרה
הזו 'העיניים הן מראה לנשמה'. זה הסיט אותי שוב לעיניה (כל
הזמן הזה מקשיב לצליליה בקשב רב ויוצא דופן), חדרתי לעיניה בלי
שתבחין (נראה לי), ושוב חשתי שנשמתה קוראת לי יותר משפת גופה -
תנועות ידיה, צורות ישיבתה, המשחק בשערה, המגעים הקלילים בברכי
וידיי, מתזוזת ראשה לצד שמאל ובשל כך מעט לימין.
ואז, כשהקשבתי לשפת גופה, הפכתי להיות התהוות של עצמי, דרכה...
דרכי.
נכנסתי למערבולת ענוגה של עצמי מקשיב לה בדיוק כמו שההוויה שלי
נולדה להקשיב.
זו היא הבתוליות... החזרה לבפנים העצמי. העפת כל דברי החיצון
שנשאבו אלי מן הרגע שצצתי לעולם והתחברות למה שמתחבר אל ההתחלה
שלי.
אכן העיניים אומרות ומראות את האינסוף של הנשמה, אך הגוף הוא
הקליפה המתארת.
הקלאסיקה שבין אדם לאדם
בין גבר לאישה
היא המנגינה יוצאת הדופן
של טוהר הילודה.
