יש לה משהו בעיניים. אי אפשר בדיוק לתאר אותו, אף פעם לא ברור
אם היא עצובה או שמחה.
לפעמים נדמה שהיא לא אמיתית, שהדבר הזה שבעיניים שלה הוא ניצוץ
האנושיות היחיד שלה.
לפעמים אני חושבת שהיא לא אמיתית, נראה שהיא לא מרגישה. לא
יכולה להרגיש. כל הרגשות שלה מזויפים, אפשר להרגיש את זה. היא
לא משדרת חיים, היא סתם שם. היא מדברת, והמילים חולפות ליד
האוזן. אין לה שום רגש בקול, שום שנאה, שום אהבה, שום התלהבות.
מדברת כמו רובוט חסר רגשות ומלא מתכת.
לפעמים מתחשק לי לפצוע אותה, כדי לראות אם היא תדמם. או להרטיב
אותה, אולי היא תתקלקל. או תימס, אולי היא מכשפה בכלל (אבל אני
בספק, גם מכשפות הן אנושיות משהו).
הלוואי שתתפרק. שכל הברגים שלה יעופו בכל האזור.
אני רוצה לראות אותה בוכה, רק פעם אחת, דמעה אחת.
רק להיות בטוחה שהיא אמיתית. |