אורית אלדר / כשתשוב |
אחרוז מלים יפות,
אסרוג מעשיות,
אחבר טלאים,
באימרה מפותלת יחברו הן יחדיו
לשל מסובך, לסגר מאובטח.
את זכרך אלטף ככד חרס קריר,
אקלע לי צמות ארוכות כדרך אליך,
אנחת ברכות על קרקעית.
ואשלח מחשבות, בועות, בועות,
כאלמוג בליל ירח,
כאימותיי המשוררות,
מילותיי האחרונות.
כשתשוב -
שוב נצוף
ביחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|