"על מי אתה חושב כשאתה מאונן?" שלפה משום מקום.
"מאיפה הבאת את השאלה הזו?" ניסיתי להתגונן.
היא הייתה מלכת הכיתה. אחרי שריקי נהרג בתאונת הדרכים הנוראה,
ביקרנו אצל הוריו בשבעה. זה היה בדיוק חודש אחרי השחרור מהצבא,
צעירים נמרצים עם אש בעיניים, העולם חיכה לנו כדי שנטרוף. היא
כבר הספיקה לעבור שכול אחד ועוד אחד. מאז שמרנו על קשר, היום
שנינו נשואים, כל אחד עם החמולה שלו. פעם בחודש חודשיים הייתי
מתקשר לשאול בשלומה. היינו נפגשים מדי פעם באיזה בית קפה
תל-אביבי.
היום, אחרי כמעט חודש, המאהבת הצעירה שלי עזבה אותי לאנחות.
השיר היחיד שהתנגן לי בראש במשך חודש שלם היה "משנכנס אדר אמא
שלך זונה!"
לקח לי יותר מדי זמן להתנתק ממנה. אחת מנקודות המפנה בניתוק
היה היום שנכנסתי למקלחת, המים רתחו, ואוננתי את ייאושי החוצה.
זו הייתה הפעם הראשונה שלא חשבתי עליה, על גופה החלק הענוג, על
ניחוחה.
"נו, תענה, אני יודעת על מה אני מדברת!" המשיכה בקול תקיף,
קוטעת את אדי המקלחת.
"האמת, אני כבר לא מאונן שבוע, אני חולם וכמו ילד בן טיפש עשרה
מרטיב את המיטה!" עניתי נבוך משהו.
השיחות שלנו בדרך כלל היו חופשיות. בכל פעם מחדש היא הצליחה
לחפור אל תוכי, להוציא ממני את המחשבות הכי רעות, היא עזרה לי
לצאת מהרבה מצבים מביכים. אבל הפעם הרגשתי כאילו היא מנסה שוב
לפתוח פצע ישן וכואב.
"ועל מי אתה חולם?" הקשתה.
ניסיתי להיזכר בחלומות הרטובים האחרונים שלי. נאדה. שום דבר לא
עלה לי בראש, לא פרצוף לא גוף, שום דבר.
"שרון סטון!" זרקתי לאוויר.
"נו, בחייך, היא זקנה ורחוקה, איזה סרט שלה ראית לאחרונה?"
ממש לא רציתי להיכנס לשם.
החלטתי להעביר את הכדור אליה "ואת מאז ההפלה, על מי את חושבת
כשאת שותה את היין האדום שלך?"
היא קימטה את הגבה השמאלית, שמעתי אותה חושבת "בן-זונה, אל
תכניס אותי לשם!"
"תראה!" היא אמרה בקול רך.
"הפסקתי לשתות יין אדום, עברתי ללבן!"
המאהב שלה היה גבר נשוי שובה לב, הוא תפס אותה במקרה באחד
מערבי ההורים המטופשים הנערכים בגני הילדים. הם נפגשו מדי פעם
כשזרקו את הילדים בגן. בהמשך זה התגלגל לרומן סוער. הם נפגשו
לעתים קרובות, קרובות מדי. הזרעונים שלו גברו על ההתקן התלת
פאזי שהוחדר לרחמה.
בפעם הראשונה שהיא סיפרה לי על ההריון הלא רצוי שלה, חשבתי
כעו"ד אם אפשר לתבוע את הרופא בן האלף שהתרשל? או לפחות את
החברה שמייצרת את אותם התקנים תוך רחמיים? אבל אחרי ניתוח קצר
הבנתי שהשניים עד ארבעה אחוזים הגנו עליהם בצורה טובה מאוד.
הכל עניין של פרופורציה, החיים שלי בננה לעומת שלה, הסבל שהיא
עברה, ההפלה, ההכחשה, השקרים.