שלום לכולם.

שומעים שם בסוף?

אני ירון, למי שלא כל כך מכיר.
מי שמכיר מכיר.
אני... הלכתי לפני כמה חודשים.
אפשר להגיד עזבתי.
לא, לא ממש חזרתי.
התגעגעתי. אתם יודעים.
קר בגוואטמלה.
אין מה לעשות זה שם.
ההר, הצורך לטפס עליו, והמלים שיוצאות.
מנסים, מנסים להתחכש.
להיות במצב מודעות גבוה יותר.
טוב, אז... נתחיל?


קר.
הכפפות, המעיל, הכובע. הזכרון שלך.
קר.
כולם עומדים מסביב למדורה הדועכת.
מחכים.
השעה 5:10 לפנות בוקר. השמש עוד לא זרחה.
הטמפ' 8 מתחת ל-0.
17 אנשים מחכים. מחכים לי.
יאללה חבר'ה מוכנים?
הולכים.
מטפסים בקושי.
עוצרים לפעמים לנשום את האוויר הדליל.
קשה לנשום בגובה של מעל 4,000 מטר.
אני סופר את כולם.
17 אנשים הולכים אחרי.
יאללה.
שלא לאחר את השמש.
מתחיל להיות קצת אור.
אני עוצר, ומחכה לאחרונים. הראשונים יכולים להמשיך בלעדיי.

בסוף הגענו.
והשמש הבציעה מתוך העננים.
עוד זריחה מהפסגה הגבוהה ביותר במרכז אמריקה.
ואין הרבה מלים. זה יותר מיפה.
והחבר'ה שמחים, מחבקים, ושותקים מחייכים.
ואת.
איפה את כשאני צריך אותך?