איתי שטינברג / סוף, סוף |
אני צריך כיוון
אני צריך מקום
שאקרא לו בית
חסרה הרגשה
של משהו אמיתי
משהו שלי
משהו שאומר
שזה מה שאני
כלום לא נכון יותר
ולא היה אף פעם
עדיין לא יודע
מה אני אמור
לעשות עם עצמי בכלל
כאילו שאין לי סיבה
בטח שלא מסובב
וכל כך בטוח שהכל
יסתדר כשאני אתאהב
וזה לא יעזור
אפילו לא יזיז
אבל אין לי שום ברירה
רק להמשיך לשאוף, לנשוף
עשן סמיך
אני קורא לו אוויר
ואתם לא רואים
אבל אין לי למה לחיות
9/2005
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|