ג'ק חלם בצבעים. הוא לא היה מודע לכך שמדובר בתופעה
מיוחדת, לפחות לא עד אותו הערב בו שוחח עם שאר חברי קבוצת
הקריאה אליה השתייך, אודות ספר שעסק בחלומות. הוא זכר כיצד
השיחה התגלגלה והם החלו לדבר על הפרטים הקטנים שמופיעים
בחלומות, כאשר ציין כי למעשה בחלומותיו העצמים השונים אינם
מופיעים תמיד בצבעים המקוריים שיש להם במציאות. מאותו רגע כרו
שאר החברים אוזן בזמן שג'ק תיאר בפניהם את הגוונים השונים
ששוטפים את חלומותיו. היתה זו הפעם הראשונה עבורו שמישהו ממש
גילה עניין במה שהיה לו לומר. אחרי הכל היתה זו הכוונה המקורית
שעמדה מאחוריי הצטרפותו לקבוצה - לדבר עם מישהו. ג'ק היה פועל
בניין, ועמיתיו למקצוע לא היו דברנים גדולים. השיחה הארוכה
והמשמעותית ביותר שהייתה לו במהלך היום, היתה מורכבת ממספר
משפטים שהיה מחליף עם המוזג בפאב השכונתי. קבוצת הקריאה היוותה
הזדמנות לשבור את השגרה, ואולי אפילו אפשרה לו להכיר מספר
מהסטודנטיות לספרות שהיו נוטלות חלק בפגישות. החלומות היוו
עבורו נושא טבעי, בעיקר משום שגם כאשר היה ער, המשיכו התמונות
מליל אמש ללוות אותו, מרצדות מול עיניו. לא פעם היה מוצא עצמו
חש "דה ז'ה וו" בעקבות אירוע שדמה באופן מפליא לאחד מחלומותיו,
אך התחושה במציאות מעולם לא השתוותה  בעוצמתה לחלום. הקבוצה
המשיכה לדון בסוגיית החלומות, והסובבים הציפו את ג'ק בשאלות,
עליהן השיב בסובלנות מופתית. הפגישה גלשה מעט מהזמן שהוקצב לה,
וכאשר נאלצו לפנות את החדר שהוקצה להם, ג'ק קיווה כי אחד
מהנוכחים ימשיך לשוחח עמו במסדרון, אולי אפילו ילכו לשתות משהו
ביחד. עד מהרה מצא עצמו עומד לבד מול דלתות המעלית המתכתיות.
כמו בכל יום, הוא חזר לדירתו לבד, ולאחר סידורי שינה אחרונים,
נכנס בחפץ לב למיטה, מצפה לחלום חדש עם חיוך מבצבץ מבין
שפתיו.

    למחרת חזר לעבודה באתר הבנייה. בזמן שהתהלך בין הפיגומים,
הרגיש ג'ק שכל שרירי גופו זקוקים למנוחה. הוא ניסה להיזכר
בחלום אשר הופסק באותו הבוקר על ידי צלצול השעון המעורר, אך
ללא הצלחה. היום עבר בצורה איטית ומרגיזה. מדי פעם הציץ ג'ק אל
עבר האנשים שחלפו ברחוב. נדמה היה לו שהם עוצרים מלכת כדי
להביט באתר הבניה האפור, אך לא עלה בידו להחליף ולו מבט אוהד
אחד עם איש מעוברי האורח. הם היו כולם לבושים בחליפות כהות,
עסוקים מכדי להבחין באמת בפרטים הסובבים אותם. בהפסקת הצהריים
ניגש לאכול את הארוחה שהכין לעצמו בבוקר. הכריך היה תפל, וגם
הניסיון להוסיף קטשופ על מנת לתבל מעט את הרוסטביף הצמיגי לא
ממש הועיל. את שארית ארוחת הצהריים ג'ק המשיך לאכול ללא כל
חשק. היום המשיך לעבור בעצלתיים, ללא אירועים מיוחדים בין אם
לטוב ובין אם לרע. הם עסקו בעיקר בעבודה "שחורה" באותו היום
אשר לא היתה קשה במיוחד, אך חסר בה הריגוש שהיה גלול בטיפוס
לגובה על הפיגומים. העבודה כללה ייצור של בטון אפור, והעיניים
של ג'ק החלו לכאוב מרוב אפרפרות, עד שהוא החל להזות. לאחר
שהתקשה תחילה להיזכר בחלום של אתמול, לאחר זמן לא רב שבו ועלו
המראות מאמש, אפילו חסרי הצבע שביניהם. החלום היה על ספינה.
מים כחולים מקיפים גוף אדום מאורך, שמפרש לבן ובוהק עומד
במרכזו. במרחק הבחין באי ירוק שהלך והתקרב. הם הפליגו במים
שקטים מסביבם צפים שברי עצים רבים, זכר לסערה שהתחוללה לא
מכבר. ג'ק נזכר כיצד חיפש באופק במשך זמן מה, עד שהבחין בה
לבסוף - קשת גדולה ומלאה שניצבה בין שמיים וארץ.

   טיפה נפלה על מצחו וקטעה את חלומו. בתחילה חשב שהיה זה אחד
מחבריו לעבודה שמודיע לו על סיום ההפסקה, אך מבט חטוף אל עבר
השמיים מעל גילה כי גשם עומד לרדת. כעבור דקות אחדות התחיל זרם
המים לרדת מהשמיים האפורים, וג'ק תפס מחסה עד יעבור זעם. כשראו
כי המצב ממאן להשתפר, מנהל העבודה החליט לשחרר אותם. ג'ק חזר
לדירתו כשהוא רטוב מכף רגל ועד ראש. הדירה היתה ממוקמת בבניין
מיושן, עם קירות מתקלפים וסדוקים. מיד עם כניסתו לדירה פנה אל
עבר הטלויזיה. אמנם את הטלויזיה הצבעונית שלו נתן לאחיו הצעיר
כשהלה החל ללמוד בקולג', אבל מכיוון שלא נהג לצפות בה לעיתים
קרובות, לא הרגיש שמדובר בהקרבה גדולה. רעש המעבר בין התחנות
היה הרעש היחיד שנשמע בדירה, בעוד ג'ק לא הצליח למצוא משהו
ראוי לצפיה. הוא הצטער על כך שלא למד לצייר בעבר. מעולם לא
ניחן בחוש אמנותי כלשהו, אבל העיסוק בצבעים קסם לו. מכיוון
שנואש מהחיפוש הטלויזיוני, ג'ק החליט לשכב לנוח מעט, ובדרך
למיטה עצר בחדר האמבטיה. בזמן שצחצח שיניו הביט במראה, ופניו
החיוורים החזירו לו חיוך רפה. מאוחר יותר תיערך הפגישה של חוג
הקריאה, והא קיווה למצוא שם אוזן קשבת.

   החלום היה נפלא. ג'ק התאכזב מאד מכך שלא הספיק לחלום אותו
עד תום, אך לא היתה בכוונתו להתלונן - חלום מעין זה אינו דבר
של מה בכך. הוא רכב על אופנוע סגול ומבריק, זוועות שונות
חולפות סביבו. האדרנלין הציף אותו בעת שברח מסכנות אינספור,
מתחמק מהמוות פעם אחר פעם. החלום הזרים דם חדש בעורקיו, וכאשר
התעורר ג'ק הרגיש חום מתפשט בשתי לחייו. עם כוחות מחודשים אותם
שאב מהחלום, ג'ק גרר עצמו מהמיטה, מתקשה למצוא את דרכו בשל
האפילה ששררה בדירת החדר הקטנה. כשפתח את התריסים בחלון שהיה
מקובע מעל למיטתו, חדר מעט אור כוכבים אל תוך החדר וסייע לו
למצוא את מתג החשמל. מספר לחיצות על המתג ללא תוצאה הביאו אותו
למסקנה כי יהיה עליו להתלבש בחושך, מכיוון שלא היתה ברשותו
נורה נוספת. לאחר שהתלבש, יצא ג'ק מהדירה, והחל לפסוע ברחובות
האפורים של העיר. הבניינים סביבו נראו ישנים, מכוסים באבק
העירוני המחניק, אותו אפילו הגשם לא הצליח לשטוף. אורות הניאון
המוצבים מעל בתי העסק השונים סינוורו אותו בלבן מרגיז. "מוזר"
חשב לעצמו, הרי העיר תמיד תוארה כמרכז קוסמופוליטי צבעוני,
ואילו עתה הכל נותר בגווני אפור משמימים. תחושת אי נוחות
המשיכה ללוות גם במהלך פגישת קבוצת הקריאה. ג'ק התקשה לשבת
בכסאו בזמן שהחברים עברו לעסוק בספר אחר, ואיש לא התעניין עוד
בשלל צבעי החלומות שלו. ג'ק ניסה להעיר מספר הערות ענייניות,
אך עד מהרה עברו לעסוק בפרק אשר טרם עלה בידו לקרוא. הוא עמד
לבדו בחדר בסיום הפגישה, לא יכול שלא לשים לב לדמיון בין גוון
בגדיו לבין גוון הטפטים בחדר. הוא עזב את הבניין, מבלי שאיש
יטרח להפרד ממנו.

   הדרך הביתה היתה ארוכה מתמיד. מספר פעמים ביצע פניה
מוטעית, והלך ברחובות אותם לא הכיר. לאחר שעה ארוכה של שיטוטים
מצא ג'ק רחוב מוכר, אשר הוליך אותו אל דירתו. לאורך כל הדרך
ליווה אותו גירוד טורדני, אשר לא הפסיק גם כשהגיע הביתה. הוא
היה מוכרח לחלום, להתפנק בשטיח הגוונים האינסופי. האפילה בדירה
העכירה את מחשבותיו, וג'ק הרגיש כי אין טעם להחליף את הנורה.
את הטלויזיה הדליק בקול רם, בניסיון לגרש מעט את החושך. המכשיר
המרובע לא הצליח לייצב את רוחו. המראות בשחור ולבן שנשקפו אליו
מהמרקע עוררו בו תחושת גועל, וג'ק פנה לעבר חדר האמבטיה
בניסיון להעביר את תחושת הבחילה שאפפה אותו. ג'ק ביקש לנוח,
מנוחה ארוכה, כזו שלא תופרע על ידי שעון מעורר, חלום שלא ייקטע
באמצע. הוא ניגש לארון האמבטיה, ולאחר מספר גישושים מצא את אשר
חיפש. היה זה מיכל עגול, מלא בחציו בכדורים אפורים. את המרשם
לכדורי השינה קיבל לפני מספר שנים, עת התקשה להירדם והדבר
הפריע לו בעבודתו. עכשיו, יעזרו לו הכדורים לחלום חלום ארוך,
הארוך ביותר שחלם עד כה. ג'ק נטל שלושה כדורים וניגש אל עבר
חלון חדרו. לאחר מבט ארוך אל עבר הרחוב, מוקף בגושי בטון
ופלדה, חזר לחדר האמבטיה ולקח חמישה כדורים נוספים. שתי כוסות
מים, והוא צלל למיטה, מחכה לטבוע בים גועש של חלומות חדשים.

   הצבעים שוב הציפו אותו מכל עבר. ג'ק צחק ללא הפסק. היו אלו
רגעים מופלאים, נעים בין קשת לענן. גופו היה שרוע באמצע אחו
רחב ידיים, מוקף עצים בגווני שלכת מרהיבים. אהובתו שכבה לצידו,
ידה מלטפת את שערו, וידו משחקת בתלתליה הזהובים. היו לה שפתיים
אדומות ועיני תכלת שמימיות. הם שכבו כך שעות, ומחשבתו היתה
נתונה לכך שרצה שהרגע יימשך לנצח. ג'ק הביט בעיניה, שוקע אט
אט. יודע שדבר לא יכול להפרידם, הרי הוא נקט באמצעים הנדרשים,
סילק את כל המכשולים שעשויים להפריד ביניהם ולקחת אותו חזרה.
מבטיהם התלכדו והיא אמרה לו שהיא אוהבת או...

  ראש עטור שערות שיבה ניצב מעליו. ג'ק היה עדיין שרוע במיטה,
אך לא היתה זו המיטה שלו. "אחראי הבניין שלך גילה אותך. השכנים
התלוננו על הרעש שבקע ממקלט הטלויזיה שלך, ולאחר שלא היתה
תשובה, הוא השתמש במפתח הנוסף שהיה לו על מנת להיכנס לדירה, שם
מצא אותך שוכב מעולף כשבקבוק פתוח של כדורי מציצה מוטל לידך".

- "הכדורים האפורים..." מלמל ג'ק בלחישה.
- "לא, היו אלה כדורים אדומים אדוני" אמר האיש והשיט לו קופסא
של כדורים.
- "אני נטלתי כדורים אפורים בוודאות".
- "זה לא מתאים למה שמצא האחראי" התעקש האיש בלבן.
- "כדורים, כדורי שינה אפורים..." מלמל ג'ק.
- לא על פי הבדיקות שאנחנו ערכנו. אחראי הבניין ציין אמנם
שהבחין גם בבקבוק של כדורי שינה לצד המיטה" המשיך האיש. "אם
היית נוטל אותם היית נמצא כעת בעיצומו של חלום אינסופי במקום
לדבר איתי".

  החלום שלו נקטע. תחושת שיתוק חדרה לעצמותיו. ג'ק ניסה להזיז
את ידיו, אך ללא הועיל. גל של חום הציף אותו והוא החל להרגיש
כיצד דמעות מתחילות לחנוק את גרונו. הוא הביט על הידיות
האפורות של המיטה בה היה שרוע, וזרם הדמעות החל לשטוף את פניו.