בניתי אותן, במקביל...
האחת טיפסה אל על
והשניה... החסירה לבנה.

לבנה לבנה,
אחת אחרי השניה
וכל אחת - מסותתת, בנויה לתלפיות
מושקעת עד היסוד
כל אחת, מייצגת משהו, מישהו.

חומה אחת בניתי, במו ידי
כל פינה וכל זווית חושבה ביסודיות
מעט דבק והרבה סבלנות
ויצרתי חומה לתפארת
שלא מביישת אף אדריכל או מהנדסת...

וחומה שניה... בניתי לאט לאט
לבנה אחר לבנה הרמתי אותה עם השנים
בעזרת עצמי ואלף התחושות המשתנות שלי
ובעזרת שלל מיקרים ואנשים.

והיום... היום הנחתי את הלבנה האחרונה
סגרתי את החומה שבניתי במו ידיי
וכשעשיתי את זה
הרגשתי איך אני מניחה לחומה שבתוכי
מניחה לה לא לגבוהה בינתיים
מחשבת קצת את הצעדים שלי
לפני ההחלטה,
לפני הפיתרון הסופי.

אז בינתיים יש לי שתי חומות
אחת פיזית ואחת בתוכי
ובשתיהן יש אותי.
אולי יום אחד רק החומה שעל הקיר תישאר
וזאת שבתוכי תישבר
ואני, אני אהיה מוכנה
כי למרות שאני קצת חוששת מזה
רק לזה אני מחכה...