אני יכול לנשום עכשיו לרווחה, חזרתי מהתחתית. "המילואים" היו
התמודדות של ממש, או מבחן של ממש הפעם. שמרנו בבוץ, בגשם, ישנו
באוהל דולף, והתעוררנו בתוך בריכות בוץ ומים.
ישנן מספר תמונות שחרוטות במוחי, כמו צריבה או שריטה: שמיכות
של עננים, זריחות מדהימות ברקע אין סופי של מדבר ירוק. גשם
בלתי פוסק וגבעות של בוץ. שמירה במדבר, בלילה, גשם חודר מכל
נקב שמצוי באוהל, נחירות של אחד החיילים, הליכה בבוץ דביק עם
שכמיות - ניראנו כמו שני הוביטים - אני וחברי לשמירה. צחקנו
המון וירינו בהתאם פגזים על מטרות מחלידות שהאנשים היחידים
שהתעניינו בהן, הם הננו - בדווים; זן חדש של גנבי ברזל.
זכורה לי קשת אחת, כן, קשת צבעונית בשמיים, שמסתיימת בקרקע מצד
אחד ובטנק מכוער בצידה השני. האם זוהי יצירת המופת אליה אנו
מסוגלים ?!