אלוהים לקח את שרדינגר,
חתלתול ללא זנב.
הוא לתוך חורי השטקרים
לא תחב את ציפורניו,

תחת גלגלי דייהאטסואים
לא הפך דו-מימדי,
חתולים זרים לא רצו עם
נשק חתולים סודי

אחרי השלומיאל הזה,
בלי זנב ובלי אינסטינקט,
שאפילו בשאנז-אליזה
לא היה מוצא עסקית.

לא חפר בתוך המזבלה,
לא קפץ מגג לגג,
לא מצא לו גם א ביסל'ה:
רבע עוף או רבע דג,

בחדר המדרגות הקר
כל היום שכב מסטול.
הוא בלע אנטיביוטיקה,
הוא לגמרי לא חתול!

לא חתול ולא כלבלב היה,
לא היה חיה בכלל.
כאן, מול שגרירות מולדביה,
כל היום שכב אומלל.

אלוהים ראה: הוא שבר כלי,
ואמר בטוב לבו:
"מצווה אני, יא שרדינגר,
וקורא לך לבוא!

אם ברוטשילדים ושינקינים
לא מצאת פרנסה,
אצל הבורא, יא שרדינגר,
תקבל תמיד דייסה

עשויה ממן ואופיום
שנועד להמונים,
וגם גלגלי האופלים
לא יהיו מסוכנים.

כאן תפגוש את איש הפיסיקה
שממנו בא שמך,
שניתן לך על פי זיקה
לחתול בתוך תוכה

של תיבה עם המולקולה
האחת הקטלנית.
אין חתול כזה, מלא כולו
באבק ובאבנית,

בעולם כולו: בשוודיה,
בהוואנה או קאבול
איו חתול כמוך, שרדינגר,
שכל כך אינו חתול!"

השכנים אולי בישלו פירה,
ואולי מרק - אבל
את הלא-חתול השלומפרי
לא ראו נוסק אל-על.

כך שוגר ביושר דרוויני
אל הספרות הנוגהות
הוא, הלא-חתול הדרדל'ה
מחדר המדרגות.