|
השמש שוקעת
בין ענפי עץ הדובדבן
וחמימותה משתרעת
על גופי הישן
פרחי הדובדבן
נושרים על האדמה
כגשם לבן
נופלים בדממה
אני יושב ומותח
את שרירי הזקנים
אך ליבי הוא פורח
בין הרי עננים
אני אוסף לזרועותיי
את גופתה של אישתי
אל קברי במחשבותיי
תלך היא איתי |
|
|
כשאני משועמם,
ואין לי מה
לעשות יותר, אני
שם את היד הקטנה
של הסמן באף של
ההוא בלוגו,
ומגחך לעצמי.
נכון שאין יותר
נמוך מזה? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.