|
השמש שוקעת
בין ענפי עץ הדובדבן
וחמימותה משתרעת
על גופי הישן
פרחי הדובדבן
נושרים על האדמה
כגשם לבן
נופלים בדממה
אני יושב ומותח
את שרירי הזקנים
אך ליבי הוא פורח
בין הרי עננים
אני אוסף לזרועותיי
את גופתה של אישתי
אל קברי במחשבותיי
תלך היא איתי |
|
|
הייתי כבר עם כל
בני האדם/ הייתי
גם קר, הייתי גם
חם/ הייתי עם
מישהו ממש
מגושם/ הייתי
באי ממש בלב ים/
הייתי במקום
ההוא אי שם/
הייתי איתן
הייתי איתם/
הייתי ממש כבר
בכל העולם/ אך
במה חדשה היא
הטובה מכולם! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.