היא ידעה שזה אסור, שהמצפון לא יניח לה.
היא כבר עמדה בעבר במבחנים דומים ותמיד הלכה אחרי הראש.
היא ידעה, או לפחות חשבה, שחייה מתנהלים כפי שתכננה מאז ומתמיד
והיא מצאה את האושר.

כל עולמה הזדעזע ברגע אחד. כעת, כשידה הימנית עוד באוויר,
עומדת לצלצל בפעמון הדלת, היא נזכרת באותה פגישה מקרית במעלית
לפני כמה שעות. היא עוצמת עיניים ונרעדת מזיכרון הריח המתוק של
הבושם המהול בזיעה, שממלא גם כעת את נחיריה וריאותיה עד אפס
מקום. מעולם לא ראתה גבר יפה יותר, מסתורי יותר, מושך יותר.
קולו העמוק, כשפתח באומרו "היי" וחייך במבט חודר, כבש את
אוזניה כמנגינה מכשפת. היא ידעה באותו רגע שזהו הגבר עליו חלמה
בחלומותיה הפרועים ביותר, התגשמות כל הפנטזיות שלה. היא לא
תנום עד שלא יהיה שלה.

אבל היא לא תנום גם אם יהיה שלה. כבר יש לה מישהו. למעשה, היא
נשואה באושר כבר 8 שנים ואפילו יש לה שתי ילדות מתוקות ועוד
אחד בתכנון. היא אוהבת את בעלה, ולא רק כי הוא טוב אליה - היא
עדיין מתרגשת ומתלהבת ממנו, גם 10 שנים אחרי הנשיקה הראשונה.

מאיפה נחת עליה אותו גבר במעלית? היא תוהה, הכיצד זה שנשטפה
פתאום בתשוקה חסרת מעצורים שכזו כלפי אדם זר, שאין לה רגשות
כלפיו, שאין לה כוונה לפתח רגשות כלפיו! תמיד הייתה סבורה
שהאהבה היא זו שמבעירה את האש בעיניים, מחדדת את החושים
ומעצימה את כל התחושות. האם טעתה כל הזמן הזה? האם בעלה לא
יוכל לעולם להעניק לה את אותה ההתרגשות, אותו טירוף חושים? מה
עושים?

לוחצים על הכפתור. היא נרתעה לפתע מצליל הפעמון הצורמני, וחזרה
להיות מודעת לסביבתה, לקצב פעימות לבה ולטבעת הנישואין, ששכבה
בתיק לצד כרטיס הביקור שהביא לה הזר. הפסיעות העמומות שהתקרבו
אל הדלת העידו על גבר גדול ויחף - אולי רק יצא מן המקלחת...
רעש המפתח המסתובב האיץ את דופק לבה וגרם לחמימות להתפשט במעלה
גופה. היא לא יכולה לחכות יותר!

כשנפתחה הדלת והיא ראתה אותו עטוף בחלקו התחתון במגבת, שיער
חזהו עדיין לח וחיוך של סקרנות מרוח על פניו, היא שחררה את
הרסן. היא זינקה עליו כמו חיית טרף. היא לא ידעה אם הדלת נסגרה
אחריה או לא, וגם לא ידעה איפה נחתו בגדיה - לא היה לה אכפת!
היא הייתה שרויה באקסטזה, ושום דבר לא יסיח את דעתה, דבר לא
יעמוד בדרכה לספק את התשוקה הפראית הזו שמילאה אותה.

כמובן שהוא היה מופתע מן הזינוק. לשבריר שנייה הוא שם לב לטבעת
שאיננה, לריח הבושם הטרי שנדף ממנה ולדלת שלא נסגרה היטב, אך
מיד נשטף גם הוא בטירוף שלה. אין צורך לשאול שאלות, רק
להתמסר... הוא התעלם מהמחשבה שצצה בראשו, אני לא מכיר אותה,
ופשוט "זרם" איתה ועם גופה. רק להתמסר... פראיות שכזו מעולם לא
חווה איש מהם. תחושת הזמן והמקום אבדה. מבחינתם, גם אם היו
באים השכנים לבדוק מה מקור הרעש, לא היו מתייחסים אליהם. הם
היו שקועים במחול הגופים המטורף, אבודים יחדיו ברגע נצחי...

לאחר שעתיים, שכללו בין היתר עוד מקלחת (וברור שיצטרכו אפילו
עוד אחת!), הם שכבו עירומים על הרצפה הקרה, מותשים והמומים.
בדירה שרר תוהו: בגדים מפוזרים, כיסא שנשבר, אגרטל מנופץ והרבה
מים על הרצפה. היא שכבה בזרועותיו, מלטפת את בטנו וחזהו, ולפתע
הסתכלה סביב. "הדלת סגורה", היא אמרה, ואז נזכרו שניהם איך היא
נטרקה בעוצמה, בלי לשים לב, בלי להשתמש בידיים...

"איזה מזל שהבנות לא בבית", הוא אמר. היא צחקה ואמרה: "אז
היינו מלמדים אותן משהו קטן". הם צחקו והיא הסתכלה לתוך עיניו,
והבינה כמה היא אוהבת אותו. מסתבר שהוא כן מסוגל להגשים את
הפנטזיות הפרועות שלה ואפילו יותר מזה...

היא גיששה אחר התיק כדי לשים את הטבעת, והרגישה שאין שם שום
כרטיס ביקור! היא לא יודעת וגם לא תדע מי הוא אותו גבר מסתורי
מהמעלית, ואם באמת פגשה אותו או לא, ובכלל, מתי ולמה הורידה את
הטבעת? היא גם יודעת שבעלה לא ישאל שאלות, אפילו לא למה צלצלה
בפעמון במקום להשתמש במפתח. היא הסתכלה עליו שוב. התשוקה הזאת
באה מבפנים, ורק אני בוחרת להצית אותה, היא הבינה. הפנטזיות
שלי הן רק שלי, ומה יותר טוב מלהגשים אותן עם הגבר שאני
אוהבת?

"כדאי שנתחיל לסדר את הבית, לא?"
היא חשבה וחייכה. "עוד מעט", היא אמרה, והניחה את ראשה על
חזהו. היא תישן טוב הלילה. או שלא...