"אל תלכי, אני..."
"שיהיו לך חיים יפים, אני הולכת"
"בבקשה, אני רוצה להגיד לך ש..."
"די, תשתוק, עדיף ככה"
"לפחות תקחי את הקריסטל, למזכרת"
"לא! אני ארגיש חייבת"
"אפשר לתת לך נשיקת פרידה?"
"על הלחי..."
"לא חשבתי אחרת."
הוא מתקרב, רוכן אליה, תופס אותה בראש ומנשק.
היא מסמיקה.
"די, חבל, אתה סתם מייסר את עצמך, ואותי"
"סליחה, הייתי חייב"
"זה בסדר, רק חבל."
"להתראות"
"לא, בבקשה,.קשה לי,.אל תעזבי, לא עכשיו"
"אני לא מסוגלת להישאר פה, מגעיל לי"
"טוב רק לא לפני ש..."
"ביי, תשמור על עצמך."
הולכת ולאט לאט מאיצה את הקצב.
"אני... אוהב אותך..."
היא לא שמעה.
דמעה מלוחה זולגת לו על הלחי, ואחריה מגיעות עוד רבות  
כמוה,
אחת יותר מלוחה מהשניה,
עצוב לו.