אני פוחדת מגלים, מתמלאת באימה למראה גל שתופס תאוצה ומתנשא
מעלה-מעלה לגובה שניים-שלושה מטר ומתנפץ בשיאו בקצף לבן וגורם
למפלס המים סביבו לעלות. אני פוחדת מגלים עוד מהחוף, מראה
הגלים מהפנט, משתק אותי, ממלא אותי חוסר נוחות.
עוד כילדה פחדתי מגלים, המשפחה שלי תמיד קראה לי מתוך המים:
"בואי, בואי, אל תפחדי..." אבל אני פחדתי, נעצרת תמיד במים
הרדודים.
אחר כך הגיעו החלומות, כילדה, כנערה, חלומות עם גלים. הנה אני
ניצבת בתחילת החלום על חוף הים עם אנשים שאני מכירה, בני-כיתתי
או בני-משפחה, אנחנו נכנסים אל הים, או שהים מציף אותנו, וכל
הלילה אנחנו נאבקים בגלים, גלים גבוהים מאיימים להטביע אותנו,
ואנחנו נאבקים, לילה שלם בתוך ים סוער, בסוף הלילה אנחנו
מגיעים לעבר השני של הים, אל חוף מבטחים, תמיד פירשתי את
החלומות כך שאני משיגה את המטרות שלי, אבל לאחר מאבק.
אפילו החבר שלי, ששמר עלי מפני הגלים, לא הצליח להרגיע אותי,
יצאנו מהים ונותרנו על החוף.
ההורים שלי גרושים מאז שהייתי בת 4.
עם אבי כמעט ולא שוחחתי עד גיל 30.
כשהתחלתי לדבר עם אבי בטלפון, סיפרתי לו יום אחד על החלומות
בהם הגלים שוטפים אותי ואני נאבקת בהם.
בשיחה הבאה התקשר אבי נסער, הוא נזכר כי כשהייתי בת שנה וחצי
הוא לקח אותי לים, גל גדול שטף את שנינו, ואני נשמטתי לרגע
מידיו, ברגע האחרון הוא הוציא אותי מהמים, וכך סיפר לי כי מאז
הוא לא נכנס יותר לים. הוא לא זכר את המקרה, אבל החלומות שלי
הזכירו לו...
התודעה שלי יודעת עלי דברים שאני עצמי לא יודעת, מה עוד יודעת
עלי התודעה שלי, ממה עוד היא מנסה להזהיר אותי...
אני פוחדת מגלים, מתמלאת באימה למראה גל שתופס תאוצה ומתנשא
מעלה-מעלה לגובה שניים-שלושה מטר ומתנפץ בשיאו בקצף לבן וגורם
למפלס המים סביבו לעלות. |
