[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








וכך היא ירדה, לתהום הנשייה
דמעותיה זולגות
ושתי פיות קטנות החזיקו שמלתה
שיערה הזהוב היה פזור על גבה
עיניה העייפות הבריקו בדממה
היא הסתכלה אחורה, לשנייה כמהה
שלחה חיוך אל ילדיה על הגדה
"אני תמיד פה". היא אמרה שקטה
"תמיד כאן בארץ הבודדה"
ואל השביל המרוצף בכאב היא צעדה
ושוב נטפה דמעה והתגלגלה על לחייה
היא הסתכלה על הדשא הירוק שמסביבה
על פרחים פיקנטיים מארץ רחוקה
ליטפה את הרוח, ולגשם נשקה
הרימה ידה ומיד נעלמה.

והם, שם מתבוננים מהגדה
וכבר לא יכולים לראות שוב אותה
אך הם לא בוכים, על-אף האהבה שנכזבה
כי עדיין רואים הם את צל צילה.
ובכל-זאת יכולים הם לנשום את ריחה.

זאת שאבדה בארץ בודדה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אהבתי אבטיח,
אהבתי מלון,
אבל גרעינים
שחורים
הכי אהבתי!



פרה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/4/06 2:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קולין מורגאנה-ראנד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה