|
נחמד להסתכל על הילד במעבר החצייה.
צבעוני הוא, כצבעוני עם מגפיו הצהובות וחולצתו הכחולה;
האישה במבואות הרחוב,
שחור עורה משקיותיה המשמשות לנשיאת המצרכים שזה עתה רכשה,
ובוודאי שחור יותר מבגדיה השחורים אך הבלויים, אשר יכלו להתחלף
עם שקיות הנשיאה ללא אבחנה, ואולי זה אף ייעודם המקורי.
בדימיוני
הפגשתי אותם
ורקדתי איתם בשכרון חושים. |
|
|
המילה האחרונה
היא תמיד של זה
שמאשר את
הסלוגנים, מה
שמשאיר מעט מאוד
מקום להשמצות או
להראות עד כמה
אתה רב-שוגל כי
תמיד זה שמאשר
את הסלוגנים יקח
לעצמו את הקרדיט
(ובצדק יש
לומר)
יאשה לומד
מטעויות של עצמו
ושולח באימייל
את הספר השחור
של זה שמאשר את
הסלוגנים...
כמובן אחריי
שצילם אותו...
מה,הה,הה,הה...
חחחעעעעע...(צחוק
שהופך לשיעול
שהופך למוות
מיסתורי דרך
הסלוגן) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.