כשמסתכלים מרחוק, העיניים נוצצות,
הכל יותר ברור, הפנים חלקות,
מקרוב מקרוב, לא רואים טוב את העיניים.

קצף בפה ועצמות קפואות,
גוף לא זז כבר ארבע לילות,
מתחת לשמיכה, הקור הזה עוד שם.

-קרעי בגדים, דם מהול בבכי.
-עשן באף, סכין חדה.

תמונות עקומות ובובות של ילדים,
חדר סגור עם ריחות מטונפים,
גוף פצוע, עם נפש לא ברורה.

צעקות בתוך שקט, אוזניים אטומות,
אגרוף משוחרר בגלל חוסר כוחות,
וקשה לחשוב, על יופי ברחוב.

קרעי בגדים, דם מהול בבכי.
עשן באף, סכין חדה.

היא מספרת סיפור עם שברי זכוכית ביד,
ברזל מזוהם, עם קצה מחודד,
כמה אהבה, ככה דם שחור.

חיבוקים חלודים, שפתיים פצועות,
לשון קשה מתרסקת כמו מגדל ציפיות,
הבדידות מכה, כמו חרב הפרידה.

כמה אהבה, ככה חתכים.
כמה אהבה ככה קרעים.

ריח של דף אחרון, שורף בנחיריים,
מילים ומילים לאילמות סופנית.
הבגדים השחורים מחליפים שמלה,
צונח על מסמרים במקום על כרית.
חגיגת תאווה גדולה בבית זוהר,
משחקים בחדרים, שקרים בשירותים.
בורות עמוקים, סולמות סדוקים,
תפילות בלב נגוע, וחיוכים מטעים.

כמה אהבה, ככה בדידות.
כמה אהבה, ככה בדידות.

לצאת מהדלת, לנסוע בתוך חושך.
בדידות מפוארת, בדרך דמים.
ציפורניים עקורות צומחות לבשר,
כמה סוף, ככה פחדים.