הילה רוזן / אנליזה |
בין קירות של בדידות מצאתי את מעוזי
ואולי גם אמצא טיפה של אושר.
אחיזה רפה, קוצים בפינות החדר, מלחששים, נוגעים, מלטפים
וגופי מתמסר, גומע בהנאה, מרווה את צמאונו.
הירתמות טוטאלית, לעבור את סף הכאב.
לעתים אני אוהבת לכאוב,
להזכיר לעצמי שמתחת לפיסות העור המתות זורמים חיים.
יניקה אחת של עצב על כל יום שעובר
ואולי גם אמצא טיפה של אושר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|