לפני מספר ימים אמרה לי מישהי, שאמורה להבין בדברים שכאלה,
שהיות ואני צעיר אני לא מכיר בדבר אחר מלבד "צדק אבסולוטי"...

הכוונה ב"צדק אבסולוטי" היא מעין קבלה של חוקי ברזל, הכרה
בקיומם של שחור ולבן בלבד ללא שום דבר ביניהם...
צעירים, מעצם היותם צעירים, יש בהם תמימות שכזו הגורמת להם
לקבל את מושגי האסור והמותר באופן שאינו משתמע לשני פנים - או
שאסור או שמותר - דבר שעושים אותו הוא נכון או לא נכון לעשותו
ואין שום אפשרות לסווג את הדברים אחרת.
כשמתבגרים ניסיון החיים מראה לנו שישנם דברים שלפעמים נאלצים
לעשות למרות שלכאורה "לא נכון לעשותם"... דבר זה הוא מעין הכרה
בכך שאין כזה דבר "צדק אבסולוטי" ושלעתים צריך לכופף את
המוסר.

אך לדעתי בחברה של היום חוג המבוגרים התרחק יותר מדי מאותו
"צדק אבסולוטי"... ההכרה בכך שהמושג אינו קיים גרמה להם להתרחק
ממנו לגמרי ויצרה חברה שבה כללי מוסר, חוק יסוד בל יעבור
מבחינתי, "גמישים" והתעלמות מהם הנה דבר של מה בכך...

האמת היא שמועט ככל שיהיה, ניסיון חיי גרם לי להבין כי לעתים
יש לכופף מעט את המוסר ושלא תמיד אפשר לעשות את הדבר הנכון...
בנוסף אפילו הבחנתי בצעירים שמושג ה"צדק האבסולוטי" חזק אצלם
יותר מאשר היה אצלי. אמנם הם היו מעטים מאוד, אך מפגש עמם גרם
לי להיווכח בהכרח לקבל שהמושג "צדק אבסולוטי" אינו יכול
להתקיים באופן מלא... נוכחתי לדעת שאדם שאינו מקבל עובדה זאת
אמנם מקבל החלטה אמיצה ומעוררת כבוד אך גם פוסל מעשים שלא
הייתה ברירה לעשותם ומרחיק אנשים שלכאורה עשו מעשה שאינו נכון
אך האמת היא שהם חפים מכל פשע שכן הדבר שעשו היה הדבר היחיד
שיכלו לעשות לאור הנסיבות...

- כשהנסיבות אינן מאפשרות שום דבר אחר ניתן לעבור על חוקי
המוסר אלא אם כן הייתה ברירה אחרת, כולל לא לעשות דבר -

ומכאן אני חוזר לחברה ה"מבוגרת יותר", שאמנם קיבלה באופן מלא
את העובדה שלא יכול להתקיים אותו "צדק אבסולוטי" אך התרחקה
ממנו יתר על המידה... אל לה לחברה לשכוח שאת החיים יש לחיות
תוך שאיפה מתמדת לקיים את "הצדק האבסולוטי" וכי כל עבירה או
כיפוף של אחד מכללי המוסר זוכה לתגובה הולמת ולבדיקה מדוקדקת
אם הייתה איזושהי ברירה אחרת, שכן קיומם של כללים אלה הנו
הבסיס לקיומה של חברה שראוי לה להתקיים...

חומר למחשבה...