"או או", קורא לי האיי סי קיו בקול צפצפני. זאת שרון שרוצה
לדעת כמה זמן כבר לוקח להשתין.
"אני פה, רק בדקתי מה יש בטלוויזיה שניה". אנחנו מתכתבים כבר
שלושה שבועות והיא בחורה מקסימה. אני מתפלא שעדיין לא הרסתי את
הקשר הזה, יש לי "כישרון" פשוט...
"או או", היא רוצה לדעת אם מצאתי משהו מעניין.
"לא מאמי, הכול שידורים חוזרים". היא שולחת לי פרצוף סמיילי
נוחר לאות שעמום.
"אבל אני יודע מה יכול להפיג את השעמום..." - סימן שאלה נשלח
בתגובה.
"בואי נצטלם בעירום ונשלח אחד לשניה" אני כותב, מחכה כמה שניות
ומוחק מיד. אני עושה את זה הרבה. כותב משהו שבחיים אני לא אעיז
לשלוח ואז מוחק. לה אין מושג שכתבתי את זה, גיבור ממש. סימן
שאלה נוסף נשלח בליווי הצליל הצפצפני ואני משתיק את המחשב.
"אהה, בואי נשחק משחק". רק שלא תגיד כן, מאיפה אני אמציא לה
משחק עכשיו?
"איזה?" - שיט.
"אהה... אני אכתוב לך מילה ואת תכתבי מהר את מה שעולה לך
בראש".
"שוט". אני מחכה שניה, ומחליט לזרום עם מה שבישלתי לעצמי.
"משקפיים".
"חוכמה".
"אבטיח".
"גבינה מלוחה" - תגידו לי שהיא לא מושלמת.
"שרון רוצה..."
"מין בשלישייה" - אני קופא.
"סליחה?"
"יום כיפור".
"לא יא קופה. אני שאלתי על מה שכתבת".
"אהה". היא מוסיפה סמיילי נבוך. "אתה לא היית רוצה לנסות פעם?"
האצבעות רועדות. רק המחשבה על השאלה מעבירה אותי למחשבה על
נושא השאלה...
"חשבתי על זה כמה פעמים". אני מנסה לשחק אותה קול.
"כמה פעמים בדיוק חשבת על זה?" - היא מנסה להביך אותי. אבל אני
יראה לה.
"כולל עכשיו"? אני מוסיף סמיילי שטני.
"הופה..."
"היי". אני מסתכל בתמונה הקטנה שהיא שמה באיי סי קיו. איזה
מחשוף...
"אני רוצה אותך עכשיו" - כותב, מסמן עם העכבר את המשפט ומוחק
מיד. אות הגבורה לא יחולק לי היום.
"אני ניסיתי פעם כשהייתי באמסטרדם. אם היינו רק בנות זה גם
נחשב?"
אני נזכר בתמונה שהיא שלחה לי של החברות שאיתן היא טסה להולנד
ומתחיל להזיע.
"שלישייה זה שלושה אנשים, לא חשוב מאיזה מין."
אני מרגיש גיבור וכותב עוד משפט שיימחק מהר.
"טוב, הלכתי להביא ביד, כבר חוזר". אני מסמן את המשפט עם העכבר
אבל האצבע מחליקה ל"שלח". הראשים מתחילים להסתובב בפינה למטה
והמחשב שולח את ההודעה - שיט!!! אידיוט! הרס, חורבן, הכול
אבוד. היא תשנא אותי ולא תדבר איתי בחיים יותר!
"טוב, תקרא לי כשאתה חוזר..." היא מוסיפה סמיילי קורץ.
"אין בעיה". אני משיב. אם אני לא מתחתן איתה תירו בי!