לאמי... באיחור רב...
קיבלתי עט חדש
אני כותב בו
כעת.
מתנה הוא מאמי,
לא רק זאת קיבלתי
קיבלתי ממנה הרבה,
את היכולת לשרוד
לצחוק מבחוץ
לזעום מבפנים.
אני כותב בעטי החדש
בבית קפה, עלום.
המלצר מרים את הכסאות
על השולחנות, מתכוון לסגור
אני מצית לי עוד סיגריה
העשירית או התשיעית
מי בכלל סופר?
כמו אביון
בסרט שחור לבן צרפתי
מתרווח על הכסא
שואף את העשן פנימה
את התחושה אני מכיר
אז למה חשבתי
שזה יהיה
שונה
הפעם?
אני תמיד חושב
שזה יהיה
שונה
הפעם.
אולי
בית הקפה
הוא שונה
למרות שאני בטוח
שהייתי כבר כאן
בעבר.
את גם ישבת
מולי
במושב הריק
כמו
פעם.
אני יוצא אל הרחוב
כמו
פעם
בכיסי עטי החדש
מתנה הוא מאמי
ועוד. |
